X סגירה
 

דב קצ'ור (קציר), ז'ל

משפחת קציר כותבת על אבא ומוסיפה גם שירים שכתב

דב קצ'ור (קציר) (1935-2001)
מבוני ירושלים, מכיר רוב שביליה ואוהבה בכל ליבו, אוהב אדם באשר הוא,
חייל החטיבה הירושלמית 'מסייעת 68' עמה השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, בה גם נפל בשבי המצרי.

לאחר שחרורו חזר לעבודתו והמשיך לשרת בחטיבה עד לשחרורו ממילואים .
נפטר בטרם עת בן 66 במותו.

בנו של דב כותב לאבא

אבא סיפר לי כי לא נותר אף אדם, שרצה באמת לשמוע, אחרי שהכל כבר נגמר, מה באמת שם קרה בתעלות הקשר במוצבי התעלה.
 
אבא ציין ביבושת כי גם לפני שהכל פרץ לא היו שם מפקדים שבאמת האזינו לדיווחים היומיומיים שהועברו על ידי הכוחות למפקדות מאחור ונערכו למלחמה שבפתח.
 
אבא מעולם לא הבין איך אפשר היה להשאיר מאחור חיילים, בני אדם, בשטחי האש ולא לחלצם, לא להגיב בתחינתם ל"אש למוצבנו" ולא להענות לבקשתם להתפנות בכוחות עצמם.
 
אך הגרוע יותר היה להשאירם מאחור לאחר חזרתם. 
לחרדותיהם, לעולמם רדוף הרוחות, לטיפולי החשמל, לניסויים בתרופות...
לתת לפדויי השבי החוזרים להתמודד עם דעת הקהל ועם הסטיגמה של עצם נפילתם, ולאיוולת המערכת שלא הייתה שם לתת כתף תומכת מבינה ואוהבת.
 
שומע אני את אוושת הסתלקות הרעות,
אצטלת חברים שנותרה בלי מהות,
בלא עשייה רק היסוס ושהות,
התעלמות בדממה תגרש הלאות?
ואולי ממתינה היא לאות הגאות,
שתשטוף הטיפשות תעלים הרשעות.
שומע אני את אוושת הסתלקות הרעות
צריכים אנו שוב לחפש היכן  הזהות?

לא חבל ששמעתי......?

 
המלצות ותגובות
כותרת:
שם:
תוכן:

site by muza - קידום עסקים

ESN - בניית אתרים