X סגירה
 

טיול לרמת הגולן 2006

רשמים מהטיול

בבקר יום מואר וחמים של ראשית הקיץ, יצאנו 41 חברים (פדויים, בנות זוג וגם שני ילדים) לטיול גיבוש של העמותה שהבטיח בעיקר חוויה של טיול מיוחד ומרגש לרמת הגולן "בעקבות סיפורי לוחמים וחולמים (על הבית)" (הציטוט במקור- כך נקרא הטיול ע"י המדריך בן בן)

הייתה לי התלבטות גדולה אם להצטרף לטיול וחיפשתי את כל הסיבות של "למה לא" : "אני לא אוהבת מים ולכן לא אלך את מסלול המים במג'רסה, כבר הייתי הרבה פעמים בטיולים של "בעקבות לוחמים" (ומי לא?) חם ולח, יש לי הרבה עיסוקים ומשימות שעלי לבצע וכו' וכו' ". 
בסופו של אותו יום אני מודה ליורם (בעלי) שדי לחץ שאצטרף (ומה לא עושים בשביל הבעל??!!) וזימן לי יום שייחרט בזיכרוני שנים רבות ולא בגלל ההתנפלות על הדובדבנים, ובשלל של שלושה וחצי ק"ג שהבאתי הביתה מהאדומים האדומים האלה.

התחנה הראשונה בטיול הייתה שמורת המג'רסה. שם, בצל חורשת האקליפטוס דאג לנו חזי שי (בתמונה) והאכילנו במגשים עמוסי כל טוב-  כריכים  משובחים, טעימים ונאים למראה.
בן בן המדריך הכין לנו תה מצמחי תבלין, טעים ומרענן. ועל בטן מלאה (מאוכל ושתייה) יצאו האנשים למסלול רגלי מוצל ורטוב ב"גן העדן" של השמורה. ההליכה בתוך הנחל, במים המגיעים מגובה הקרסוליים ועד למתניים, ביינות לצמחיה משגעת, דגים, צבי מים וציוץ ציפורים.  
לאחר ייבוש והחלפת בגדים יצאנו לכיוון רמת הגולן.

באוטובוס, תוך כדי נסיעה,  סיפר לנו מאיר מוזס (בתמונה-השמאלי. מימינו- רמי דורון יו"ר העמותה) את סיפור נפילתו בשבי הסורי ליד תל עזזיאת בשנת 1954. שמעתי בעבר את מאיר מספר את קורותיו. אך בכל פעם הוא מרגש אותי מחדש, כאילו הוא מספר את סיפורו בפעם הראשונה.
עשינו דרכנו  לגולן דרך ציר קצבייה- תל צבאח –לאורך ציר הנפט.  תחנתנו הראשונה הייתה תל פזרע מול הרמתניות ומול הר יוסיפון. טיפסנו אל תל פזרע , מקום החפ"ק של האוגדונר הסורי. המדריך נתן סקירה של תכניות הקרב הסוריות וצפינו על שדה המערכה. 

ברוך חייט (במרכז התמונה, מימינו- בן בן המדריך) ששירת בחטיבת שריון 679, נפל בשבי הסורי בהר יוסיפון, סיפר את סיפורו. הרגשתי כיצד כל גופי מצטמרר כאשר הוא דיבר. מצד אחד- מראות שלווים של מרחבים הנשקפים למרחקים- הכל כל כך פתוח, כל כך שקט, רוח נעימה נושבת לה ובראשי מתרוצצים קולות ומראות אחרים אותם מתאר ברוך בתיאור כל כך מוחשי, בשפה כל כך קולחת. ברוך סיפר לנו כי במקום עליו אנו עומדים , בתל פזרע הוא הוחזק במשך שלושה ימים מרגע תפיסתו על היוסיפון ועד להעברתו לדמשק. גם דני לוין, שהיה מ"פ בחטיבה 188, התרגש מאוד להיות במקום הקרבות. עדיין ניכר עליו כי קשה לו לחלק עם אחרים את רגשותיו ומחשבותיו הטעונים והכמוסים.

מתל פזרע, המשכנו לאורך הציר לצומת רפיד- צפינו בציר תילי הגעש ופיתחת חזקה.
הגענו לתצפית על קונייטרה מגג בניין הממשל הסורי. על גג הבניין סיפר לנו גידי ארנהלט את סיפור נפילתו בשבי הסורי במוצב החרמון. גידי סיפר על חוסר הישע שנתקלו בו כחיילים צעירים לא מנוסים המחכים להוראות מפקדיהם ש"נעלמו", על חיפוש דרכי מילוט שנאלצו למצוא בעצמם. על התושייה שגילו  הוא וחבריו כדי להישאר בחיים. עדיין ניתן לשמוע ממנו תסכול וכעס, שעובר גם אלי, כשאני חושבת על הגיל שבו היו אותם חברים בזמן ההוא.
משם, יצאנו לכיוון קיבוץ מרום גולן לארוחת צהריים.

לאחר ארוחת הצהריים, המשכנו לכיוון האנדרטה לחללי גדוד "עוז" -77 – של קהלני. במקום התצפית על שדה הקרב בעמק הבכא, סיפר אחד "השריונרים" על הקושי להחזיק מעמד באותם ימים וסיפר  על ציפייתם למטוסי חיל האוויר שיסייעו בהפצצה מהאוויר את הכוחות הסורים. בן המדריך שאל את יורם  רובינשטיין, נווט מטוס פנטום, (שנפל בשבי במצריים) מדוע לא הגיע הסיוע המיוחל. יורם ואורי שחק, טייס פנטום (שנפל בשבי בסוריה) סיפרו על עומס ועדיפויות במשימות: השמדת טילי קרקע-אוויר שהפריעו לטיסות, הפצצת תשתיות, וקרבות אוויר-אוויר מול מטוסי הסורים, לפני עזרה וסיוע לכוחות הקרקע. 
שמענו מפי המדריך את סיפורי הקרבות הקשים של חטיבת השריון במקום, עם תוספות והבהרות של דני לוין.
אז, יצאנו בדרך חזרה לא לפני שהתנפלנו על מוכרי הדובדבנים שבצידי הדרך בכפר בוקעתא.
 
ולסיכום- מה היה לי באותו יום?
ניגודיות עצומה בין הסיפורים המרגשים והנוף הפסטורלי. במשך ימים מצאתי את עצמי מהרהרת במרחבים הענקיים, שבהם חבויים כל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה קושי וכאב.

משיחותי עם בן בן, המדריך הרגיש, בעל הידע הרב והרחב, (שאירגן את הטיול ב"אפס זמן") שמעתי את אותה חוויה. הוא העיד על עצמו שכמדריך וותיק הוא שמע סיפורי לחימה רבים. אך בטיול זה התרגש במיוחד מאותם אנשים מיוחדים שהסכימו לספר את סיפורם.

לי אין יותר ספקות - לאן שתציעו לי לבוא - אגיע!

לאה רובינשטיין

 
המלצות ותגובות
כותרת:
שם:
תוכן:

site by muza - קידום עסקים

ESN - בניית אתרים