X סגירה
 

מקורות יהודיים

תורה:
במדבר פרק כא 
פסוק א: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי.   

נביאים:
חבקוק פרק א 
פסוק ט: כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה; וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל, שֶׁבִי

ירמיהו פרק טו
א וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי, אִם-יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי, אֵין נַפְשִׁי אֶל-הָעָם הַזֶּה; שַׁלַּח מֵעַל-פָּנַי, וְיֵצֵאוּ.  ב וְהָיָה כִּי-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, אָנָה נֵצֵא; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי
 
 
ישעיהו פרק מט 
        פסוק כד: הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר, מַלְקוֹחַ; וְאִם-שְׁבִי צַדִּיק, יִמָּלֵט.  {ס} 
        פסוק כה: כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, גַּם-שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ, יִמָּלֵט; וְאֶת-יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב, וְאֶת-בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ

 
חבקוק פרק א 
        פסוק ט: כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה; וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל, שֶׁבִי.
 
 
ישעיהו פרק כ 
        פסוק ד: כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת-גָּלוּת כּוּשׁ, נְעָרִים וּזְקֵנִים--עָרוֹם וְיָחֵף; וַחֲשׂוּפַי שֵׁת, עֶרְוַת מִצְרָיִם.
 
 
כתובים:
 
איכה פרק א 
פסוק ה: הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי-יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב-פְּשָׁעֶיהָ; עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי, לִפְנֵי-צָר.  {ס}
 
נחמיה פרק ז 
        פסוק מה: הַשֹּׁעֲרִים, בְּנֵי-שַׁלֻּם בְּנֵי-אָטֵר בְּנֵי-טַלְמֹן בְּנֵי-עַקּוּב, בְּנֵי חֲטִיטָא, בְּנֵי שֹׁבָי--מֵאָה, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנָה.  {ס}  
 
עזרא פרק ה 
        פסוק ה: וְעֵין אֱלָהֲהֹם, הֲוָת עַל-שָׂבֵי יְהוּדָיֵא, וְלָא-בַטִּלוּ הִמּוֹ, עַד-טַעְמָא לְדָרְיָוֶשׁ יְהָךְ; וֶאֱדַיִן יְתִיבוּן נִשְׁתְּוָנָא, עַל-דְּנָה.  {פ} 
 
 
תהילים פרק סח 
פסוק יט:   עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי--    לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת, בָּאָדָם;וְאַף סוֹרְרִים,    לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים
 
דברי הימים ב פרק כח 
פסוק יז: וְעוֹד אֲדוֹמִים, בָּאוּ; וַיַּכּוּ בִיהוּדָה, וַיִּשְׁבּוּ-שֶׁבִי
 
עזרא פרק ב 
פסוק מב: בְּנֵי הַשֹּׁעֲרִים, בְּנֵי-שַׁלּוּם בְּנֵי-אָטֵר בְּנֵי-טַלְמֹן בְּנֵי-עַקּוּב, בְּנֵי חֲטִיטָא, בְּנֵי שֹׁבָי--הַכֹּל, מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה.  {פ}
 
עזרא פרק ו 
        פסוק ח: וּמִנִּי, שִׂים טְעֵם--לְמָא דִי-תַעַבְדוּן עִם-שָׂבֵי יְהוּדָיֵא אִלֵּךְ, לְמִבְנֵא בֵּית-אֱלָהָא דֵךְ; וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא, דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה, אָסְפַּרְנָא נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִתְיַהֲבָא לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ, דִּי-לָא לְבַטָּלָא. 


תלמוד בבלי:
 
סדר מועד, מסכת שבת 
       דף פט, א גמרא: ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר (תהילים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם 
       דף קיט, א גמרא: רבי יוחנן מי לא מכתפינן קמיה יוסף מוקיר שבי הוה ההוא נכרי בשבבותיה דהוה נפישי נכסיה טובא אמרי ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקר שבי אכיל להו אזל זבנינהו לכולהו ניכסי זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה בהדי 
       דף קיט, א גמרא: דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין כי השתא אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי דרגיל דזבין אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרגניתא 
סדר מועד, מסכת ראש השנה 
        דף לא, ב גמרא: אלעזר אומר שש גלות שנאמר (ישעיהו כו) כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר א"ר יוחנן ומשם עתידין ליגאל שנאמר (ישעיהו נב) התנערי מעפר קומי שבי 
סדר נשים, מסכת גיטין 
        דף לח, א גמרא: <עובד כוכבים> {גוי} <עובד כוכבים> {גוי} ישראל מנלן דכתיב (במדבר כא) וישב ממנו שבי אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן עבד שברח מבית האסורים יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו 
סדר נזיקין, מסכת בבא בתרא 
        דף ח, ב גמרא: קרא (תהילים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו רעב קשה מחרב איבעית אימא סברא האי קא מצטער והאי לא קא מצטער איבעית אימא קרא (איכה ד) טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי [קשה מכולם] דכולהו איתנהו ביה 
סדר נזיקין, מסכת עבודה זרה 
        דף כח, ב גמרא: עינא בשבת אמר להו רב שמואל בר יהודה מאן ציית ליהודה מחיל שבי לסוף חש בעיניה שלח ליה שרי או אסיר שלח ליה לכ"ע שרי לדידך אסיר וכי מדידי הוא דמר שמואל היא ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדחא לה עינא

מסכת בבא בתרא פרק א

דף ח, ב גמרא:  פדיון שבוים מצוה רבה היא אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא א"ל דכתיב (ירמיהו טו) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו חרב קשה ממות אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא אי בעית אימא סברא האי קא מינוול והאי לא קא מינוול ואבע"א קרא (תהילים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו רעב קשה מחרב איבעית אימא סברא האי קא מצטער והאי לא קא מצטער איבעית אימא קרא (איכה ד) טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי [קשה מכולם] דכולהו איתנהו ביה:  תנו רבנן קופה של 
 
 
סדר נזיקין, מסכת עבודה זרה 
        דף כח, ב גמרא: עינא בשבת אמר להו רב שמואל בר יהודה מאן ציית ליהודה מחיל שבי לסוף חש בעיניה שלח ליה שרי או אסיר שלח ליה לכ"ע שרי לדידך אסיר וכי מדידי הוא דמר שמואל היא ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדחא לה עינא

סדר נשים, מסכת גיטין 
דף לח, א גמרא: <עובד כוכבים> {גוי} <עובד כוכבים> {גוי} ישראל מנלן דכתיב (במדבר כא) וישב ממנו שבי אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן עבד שברח מבית האסורים יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו 

 
המלצות ותגובות
כותרת:
שם:
תוכן:

site by muza - קידום עסקים

ESN - בניית אתרים