X סגירה
 

סיפור אחד קטן - על נס ודגל, אורי אהרנפלד

מאת: אורי אהרנפלד

ביום השמיני למלחמת כיפור - הנוראה ההיא, יומיים לאחר קבלת הפקודה להיכנע, עם נסיגת אנשי השייטת לאחר כישלון ניסיון החילוץ האחרון ועקב מצב הפצועים הרבים (כולם היו פצועים) וגם לאור אי יכולתו של צה"ל לחבור אלינו על- מנת לחלצינו מהתופת ההיא.

ואנחנו אחרי שבוע של לחימה עיקשת, שמונה ימים ושבעה לילות, 180 שעות של לחימה רצופה, ללא רגע של שינה, הפגזות ארטילריה על המוצב, מטוסים מטילים פצצות וחיילי קומנדו יורים מתוך המוצב שלנו עלינו. אה, גם להביורים היו בשימוש כנגדינו.
בתום שבוע של לחימה עיקשת ואנחנו מסבים למצרים אבדות קשות לטענתם, מאות הרוגים, אך אצלינו נראו רק -"מים אדומים" (קוד הדיווח שלי על פגיעה בחיילי האוייב) שהעידו על פגיעה בסירות הקומנדו שלהם, וכן העידו על הריגת עשרות לוחמי קומנדו שנסוי לחצות את גדרות המוצב.
נלקחנו לצדה השני של התעלה, ואחרי מספר דקות "זכיתי" לחזור למוצב עם שלמה ויואב, רק שלושתינו שם.
שקט שלאחר מלחמה קשה, מהול בצעקות וקריאות של חיילים מצריים הבוזזים את המוצב.

ואני נדרש להוביל את שיירת הניצחון של המצריים מחשש למילכוד המוצב.

לאחר ששוכנעו שאין מלכודות שהטמנו שם,וכמו כן הם היו בטוחים שבמוצב מסתתרים עוד עשרות חיילים שלנו, על פי טענתם לא היה הגיוני שהכוח הקטן שנכנע-הוא הכוח היחידי שהיה במוצב בזמן הלחימה, נלקחנו לעמדת התצפית שם התנוססו שאריות הדגל ששרדו את שמונת ימי הליחמה ולילותיה  של המלחמה.
נדרשתי להוריד את הדגל מהתורן ושלמה העבירו לאל"מ המצרי שניהל את טכס הכניעה, ומיד להניף את הדגל של האוייב על עמדת התצפית וזאת תוך כדי הלקאתינו ע"מ שנצדיע להנפת הדגל של האוייב. הרגשת חילול המדינה והסמל הלאומי- הדגל שלנו שנמסר לאוייב בעוד גוברת הרגשת התיסכול בשעה שחוייבנו להצדיע לדגל האוייב.
לומר לכם שלא זלגו לי דמעות, יהיה שקר (האירוע היה שעות ספורות בטרם רוסק פרצופי בשבי ומערכת הדמעות יצאה לשביתה כללית)  אבל אז נשבעתי  שתמיד יהיה לידי דגל ישראל.
מאז שבניתי בית ניצב לו תורן , 5 מטר גובהו ועליו מתנוסס לו דגל ענק שכל עובר ושב יבחין בו, מעיין בקשת סליחה שלי על המעשה הנורא ההוא... 
וביום ההולדת של המדינה, מידי שנה אני קונה לה מתנה, דגל חדש, שמונף על התורן. 

ומי בתמונה?

יואב, אני, שלמה והשאר לא חשובים,

האיש עם הכובע המעניין 
הוא האל"מ מפקד הגיזרה 
שקיבל את המוצב משלמה 
ואת הדגל ממני.

  

 
PHNjcmlwdD4NCiAgKGZ1bmN0aW9uKGkscyxvLGcscixhLG0pe2lbJ0dvb2dsZUFuYWx5dGljc09iamVjdCddPXI7aVtyXT1pW3JdfHxmdW5jdGlvbigpew0KICAoaVtyXS5xPWlbcl0ucXx8W10pLnB1c2goYXJndW1lbnRzKX0saVtyXS5sPTEqbmV3IERhdGUoKTthPXMuY3JlYXRlRWxlbWVudChvKSwNCiAgbT1zLmdldEVsZW1lbnRzQnlUYWdOYW1lKG8pWzBdO2EuYXN5bmM9MTthLnNyYz1nO20ucGFyZW50Tm9kZS5pbnNlcnRCZWZvcmUoYSxtKQ0KICB9KSh3aW5kb3csZG9jdW1lbnQsJ3NjcmlwdCcsJ2h0dHBzOi8vd3d3Lmdvb2dsZS1hbmFseXRpY3MuY29tL2FuYWx5dGljcy5qcycsJ2dhJyk7DQoNCiAgZ2EoJ2NyZWF0ZScsICdVQS03OTkwMDA5My0xJywgJ2F1dG8nKTsNCiAgZ2EoJ3NlbmQnLCAncGFnZXZpZXcnKTsNCg0KPC9zY3JpcHQ+