לחימת מעוזי אורקל:

סרן מיל' נתן מרגלית

שרתי שירות סדיר בצה"ל במסגרת "ההסדר" ובמהלכה הגעתי למוצב "אורקל א'" שנמצא בגזרה הצפונית בתעלת סואץ. הגעתי למוצב ביום חמישי אחה"צ כאשר שגרת המוצב היתה רגילה, שובצתי בחוליית סמל המוצב.

היתה מתיחות באוויר עקב תרגיל גדול של הצבא המצרי, כששאלתי נמסר לי שהתרגיל עתיד להסתיים ביום א'. וזה היה הסבר לסדרי כוחות של המצרים לעומת צה"ל ונמסר לי שהטייסים ישנים עם נעליים ותוך מחצית השעה עתידה להצטרף פלוגת טנקים מבלוזה.
ביום שישי אחה"צ היתה כוננות נ"מ עקב מטוסי צילום של צה"ל כאשר בפתח ערב יום כיפור, אכלנו סעודה מפסקת והלכנו להתפלל באורקל ג'. 

בשבת בשעה 12:00 התקבלה ידיעה שעתיד לפרוץ חילופי אש בסביבות השעה 18:00 ועקב אי רצון שהמצרים ידעו מכך יש לקפל תצפיות חוץ בשעה 16:00. בשעה 13:45 התקבלה ידיעה שמה שעתיד לפרוץ בשעה 18:00 יפרוץ כעת, התחילה הרעשה ארטילרית על המוצב שבמהלכה נהרג מ"פ המוצב וכן מ"מ המוצב ולאחר כשעה נהרג גם החובש.

התייצבתי אצל סמל המוצב להנחיות, ביקשתי לעלות לאחת העמדות הוא סירב ולאחר כ-20 דקות נתבקשתי להעלות מא"ג לאחת העמדות הצפוניות, כשהגעתי לעמדה ראיתי שני טנקים מצריים וכן טור של חיילי חי"ר מצריים מתקדמים לכיוון המוצב, יריתי לכיוון החיילים, הטנקים נתקעו כ-100 מטר מהמוצב, יריתי לעברם בבזוקה אך הפצצה החליקה בשיפוע הקדמי של הטנק. הטנק זיהה את מקור האש וירה לעברי פצצה, הפגז התפוצץ בחלק העליון של העמדה כתוצאה מכך נפגעתי ברסיס באזור אוזן שמאל וכן העמדה נהרסה לחלוטין. ישעיהו מור שהיה אתי בעמדה נבהל מהדם שירד על פני והורה לי לרדת לבונקר. שטפתי את פני ומתברר שמדובר באזור מלא כלי דם אך הפצע היה שטחי לחלוטין.

חזרתי לעמדה באזור הצפוני של המוצב והמשכתי לירות משם לכיוון טור החיילים עד שהחיילים נסוגו. בשעות אחה"צ הוכרז מצב "אויב במוצב" שבעקבותיו פינינו את העמדות ושמרנו על פתחי הבונקר לוחמים כמתבקש עפ"י הנוהל. מצב זה הוכרז עקב חדירת אויב למוצב באורקל ג' ובעקבותיו הוכרז "אוייב במוצב" בכלל המתחם. לאחר כמחצית השעה הגיע סגן דוד אבודרם מפקד אורקל ב' ותפס את הפיקוד על אורקל א'. דוד ארגן את החיילים והוצבתי בשלישית באחת העמדות לכיוון צפון. מכיוון שנבלמה ההתקפה מכיוון צפון החיילים נסוגו לכיוון צפון והערב ירד, המתיחות ירדה מעט.  זרקנו רימונים על מנת להרתיע את האויב היות ולא היו לנו אמצעים לראיית לילה. מרבית הקרבות התנהלו במהלך הלילה בין אורקל א' וב' לאורקל ג' שבשעה זו היו לוחמים בתוך הבונקר ומחוץ היו חיילים מצריים. במהלך יום א' היו זמנים שבהם חטפנו הרעשה ארטילרית וכן ראיתי בנפילתם של מספר מטוסים שלנו. בשעות אחה"צ נמסר לנו שמתארגנים לפרוץ מהמוצב החוצה לכיוון בלוזה. בשעה זו ידענו שהמוצב שנמצא דרומית לנו "לחצנית" אינו עונה בקשר וכנראה שנמצא בידיים מצריות.

התכנית היתה שהטנק הראשון יהיה קרבי לחלוטין, הזחל"מ יסע בעקבותיו והטנק השני יקח את שאר הלוחמים שהיו במוצב.
בסביבות השעה 16:30 התארגנו לנסיגה כל הלוחמים היו בבונקר לוחמים, שמרתי על פתח הבונקר מבחוץ ולאחר מספר דקות עלינו על הזחל"מ. מכיוון שהייתי הראשון בחוץ הייתי גם הראשון על הזחל"מ וכל 17 הלוחמים עלו על הזחל"מ, חלקם על רגלי.
הטנק הראשון פרץ החוצה, עקב בעיות טכניות הזחל"מ לא הניע הטנק השני נסע בעקבות הטנק הראשון (כאשר למעשה הזחל"מ היה צריך להיות באמצע).  לאחר מספר דקות הזחל"מ מניע והצטרפנו לשני הטנקים. במהלך הנסיעה נתקלנו במספר מארבי חי"ר מצריים, התגברנו עליהם בעזרת שני הטנקים והתותח 20 מ"מ שהיה על הזחל"מ. בדרכינו אספנו שתי תצפיות חוץ שהיו מתחילת המלחמה נטושים בשטח והעלינו אותם על הזחל"מ. מכיוון שהשטח היה פלטו ראיתי מספר מוקשים חשופים מונחים על דרך העפר. הטנק הראשון עבר ביניהם, הטנק השני עלה על אחד המוקשים, פרש זחל ונתקע בצד הדרך. מצד מזרח היתה קבוצת חיילים מצריים שירתה לכיוונינו ולפתע חטפנו פצצת R.P.G בצד ימין בחזית הזחל"מ. דוד זיהה גם ירי מצד מערב ונתן פקודה לקפוץ לצד שמאל (לכיוון מזרח). בהמשך נורתה פצצת R.P.G נוספת שעברה ביני ובין סרן אבודרם ונפגעתי בגב כף ידי השמאלית, היות ואני שמאלי לא יכלתי לתפעל את העוזי שהיה ברשותי.  מכיוון שהייתי הראשון על הרכב  וחלקם הצטופפו מעלי, נאלצתי להמתין עד שהחיילים שהיו על הזחל"מ יקפצו מהרכב. הייתי אחרון שעזב את הזחל"מ לאחר שכולם נטשו. כשאני קפצתי מהרכב ראיתי שורת חיילים שוכבת לצד קפל קרקע שהיה בצד מזרח, נשכבתי בין החיילים והחלה אש רצחנית מכיוון דרום, הטנק השני המשיך בנסיעה ואני זוכר את ענן האבק שהקים בעקבותיו. מסתבר בדיעבד שנקלענו למארב מוצלב שבו ירו עלינו גם מכיוון דרום וגם מכיוון מזרח. לפתע הרגשתי סכין ננעצת בשכפ"ץ מאחור ופוצעת את גבי וחייל גדול מימדים. הרים אותי מהקרקע, הנשק נלקח ממני, קשרו את ידי מאחורי הגב, בעזרת ח 10 (חוט טלפון המשמש לתקשורת בין המוצבים), חטפתי מכות ונלקחתי לשפת התעלה והועליתי על סירת גומי יחד עם מספר חיילים נוספים.

ברצוני להוסיף שבמתחם היו 47 לוחמים, נפלו בשבי 13 לוחמים, כאשר הן מבחינת מספרים מוחלטים והן באחוזים, קרב אורקל היה העקוב מדם מבין שרשרת המוצבים. החייל המצרי דרש מאתנו לצעוק "יחי סעאדת גולדה מתה" הבחנתי שקנה העוזי שלי מופנה כלפי במצב "דרוך" והרגשתי שאין זה הוגן למות כעת מהנשק שלי היות והחייל המצרי דפק בעצבנות על כלי הנשק שהיו ברשותו. כעבור מספר דקות עליתי על הגדה המערבית של תעלת סואץ (הצד המצרי). הועליתי על רכב צבאי ונלקחתי לבסיס צבאי בפורט סעיד. ברצוני לציין שבמהלך הנסיעה הוכיתי ונאלצתי לצעוק יחי סעאדת, מת דיין, מתה גולדה וכן שאר "ברכות" מאין זה. למחרת נלקחתי לקהיר כאשר עיני מכוסות וידי קשורות מאחורי גבי ובמהלך הנסיעה נקלעתי להתקפה אוירית של חיל האויר הישראלי, השובים נטשו את הרכב, הפסקתי לחטוף מכות ונאלצתי להתפלל שחיל האויר יחטיא את המטרות.

לאחר כחודשיים במסגרת חילופי שבויים הוחזרתי ארצה. לאחר 24 שעות בחיק המשפחה נתבקשתי להגיע למתקן החלמה זכרון יעקב. במהלך שהותי במתקן היו לי שיחות עם הפסיכאטר הראשי של צה"ל דר' מוריס קלינהואז, השיחות היו קשות והחלטתי להפסיק את השיחות. דר' מוריס קלינהואז איים עלי שאם לא אמשיך להשתתף בשיחות הוא יפנה אותי לביתן 33 בתל השומר וכששאלתי מה זה הוא הסביר לי שזו מחלקה סגורה. מכיוון שדרגתו היתה סא"ל ואני בדרגת טוראי נאלצתי להסכים להשתתף בהמשך השיחות. 

בשנת 1982 עברתי קורס קצינים שלקראתו כמו כל צוער עברתי תחקיר בטחוני מקיף, הן במחנה שנלר בירושלים והן במחנה צריפין. התחלתי את הקורס על תנאי והוסבר לי שלא הגיעה תשובה מבטחון שדה. לקראת סיום הקורס הממ"ח הבהיר לי שאין ביכולתו להחזיק אותי בקורס היות ולא הגיעה תשובה מביטחון שדה ועל כן מודח מהקורס. ביקשתי לעזוב את הקורס ללא טקס ההדחה והובהר לי שההדחה חייבת להעשות ע"י מפקד בה"ד 1. עליתי למפקד בה"ד 1 לטקס ההדחה בו נשאלתי מדוע לדעתי אין תשובה מבטחון שדה. עניתי למפקד בה"ד 1 שאחי סיים בה"ד 1 לפני כארבעה חודשים ואין מניעה שאני לא אעבור את התחקיר הבטחוני. נשאלתי מדוע לדעתך אין תשובה מבטחון שדה ציינתי בפניו את העובדה שנפלתי בשבי. מפקד בה"ד 1 הורה לא לפתוח מכתבים המגיעים מבטחון שדה ואין לתת להם להכנס לתחום הבסיס עד לסיום קורס הקצינים שבו שהיתי.

 
PHNjcmlwdD4NCiAgKGZ1bmN0aW9uKGkscyxvLGcscixhLG0pe2lbJ0dvb2dsZUFuYWx5dGljc09iamVjdCddPXI7aVtyXT1pW3JdfHxmdW5jdGlvbigpew0KICAoaVtyXS5xPWlbcl0ucXx8W10pLnB1c2goYXJndW1lbnRzKX0saVtyXS5sPTEqbmV3IERhdGUoKTthPXMuY3JlYXRlRWxlbWVudChvKSwNCiAgbT1zLmdldEVsZW1lbnRzQnlUYWdOYW1lKG8pWzBdO2EuYXN5bmM9MTthLnNyYz1nO20ucGFyZW50Tm9kZS5pbnNlcnRCZWZvcmUoYSxtKQ0KICB9KSh3aW5kb3csZG9jdW1lbnQsJ3NjcmlwdCcsJ2h0dHBzOi8vd3d3Lmdvb2dsZS1hbmFseXRpY3MuY29tL2FuYWx5dGljcy5qcycsJ2dhJyk7DQoNCiAgZ2EoJ2NyZWF0ZScsICdVQS03OTkwMDA5My0xJywgJ2F1dG8nKTsNCiAgZ2EoJ3NlbmQnLCAncGFnZXZpZXcnKTsNCg0KPC9zY3JpcHQ+