ג'וניור - יום כיפורים שלא ישכח

במשך 12 שנה היה יגאל כוחלני, תושב אילת. רגע אחרי שעברנו את יום הכיפורים, יצא לי לפגוש אותו מחוץ לאילת ולשמוע ממקור ראשון על המלחמה ההיא שפרצה בדיוק כשכל עם ישראל היה בבתי הכנסת. יותר מכל נדהמתי לשמוע את סיפורו האישי הקשה, סיפור על מי שהיה שבוי בידי המצרים, עבר חקירות קשות, שרד ולבסוף גם שוחרר במסגרת הסכם שחרור שבויים.
ראיון היסטורי שמשאיר דלת פתוחה גם לשלושת השבויים העכשוויים שאולי ביום מן הימים יחזרו גם הם הביתה.

יגאל כוחלני היה אז אלחוטן בתעלה. במסגרת הלחימה במלחמת יום הכיפורים הוא נפל בשבי המצרי. במשך חודשיים וחצי הוא היה בידי האויבים, עבר התעללויות קשות, אבל הצליח בכוח הרצון החזק שלו לשרוד ולחזור ביתה שלם. אחרי הסכם שחרור השבויים במלחמת יום הכיפורים, הוציאה המדינה חוק חדש, לפיו הוא ושאר שבויי צה"ל יוכרו כנכי צה"ל לכל דבר שעברו טראומה נפשית ופיזית.

ספר לנו כמה שבוים היו לנו וכמה שבויים היו למצרים? 
"לישראל היו כ- 8,273 אלף שבויים מצרים, ולמצרים היו 294 ישראלים ששירתו בצבא. ככה זה היה תמיד, לנו בקושי חיילים נפלו בשבי לעומת האויבים". 

תמורת מה צה"ל הצליח להחליף שבויים עם מצרים?

"הסכם החלפת השבויים בין צה"ל לבין המצרים היה תמורת הסרת המצור בעיר סואץ, תמורת אוכל ושתייה למצרים וכמובן תמורת שבויים מצריים" . 

מה עברתם שם בשבי?

"כל אחד היה שם בתא נפרד, העיניים היו קשורות, וגם הידיים והרגליים. קיבלנו מכות חשמל, מכות ממכשירי קשר (מהאנטנה) שהעבירו חשמל והכאיבו, מכות עם מקלות, קללות, היו גוררים את השבוי לאורך המסדרון וכולם היו מכים אותו בדרך. היו משתינים עלינו, יורקים, מאיימים שהולכים לאנוס אותנו. וממש כמו שרואים בסרטים - עברנו 'פלקות' שזה מכות על כפות הרגליים, כשהגוף תלוי עם הראש כלפי מטה". 

מה הייתה המטרה שלהם בעינויים האלו? 
"בגדול, המצרים רצו לקבל מהשבויים מידע. הם שאלו שאלות על הצבא, על מקומם של אנשים מסוימים ועל סודות צבאיים שאנחנו אפילו לא ידענו" .

הכרת שם אישית מישהו שמת כתוצאה מהמכות?
"הכרתי שם אישית אחד מהשבויים ולצערי אותו אחד מת, המצרים חבטו בו באזור הריאה, ומשהו שם כנראה נקרע, והוא מת".

העובדה שאתה בן לאמא מצריה עזרה לך? 
"אני מבין ערבית, וכשהם קלטו את זה, הם עוד יותר התעצבנו. היחס שלהם לשבויים ממוצא מזרחי היה גרוע יותר מאשר לאחרים, כך שהעובדה הזו ממש לא עזרה לי, ההפך היה הנכון".

מה קרה אחרי שהשתחררתם?
"אחרי שהשתחררנו מהשבי וחזרנו לארץ, מי מאיתנו שהיה בסדר ועדיין שפוי, הועבר למתקן סודי, שם המשיכו החקירות, הפעם מהצד שלנו. שאלו אותנו כל מיני שאלות על מה עברנו בצד המצרי, מה היה שם, מה סיפרנו, בקיצור אותן שאלות ששאלו אותנו המצרים, רק בלי מכות, שאלות אפילו די מבישות שנתנו לנו הרגשה שנפלנו בשבי באשמתנו". 

איך היתה ההרגשה לחזור הביתה? 
"בסך הכל הייתי מאוד שמח שאני חוזר הביתה, אבל עדיין הייתי פצוע נפשית ופיזית בצורה נוראית. למרות כל זה, הצבא אז אפילו לא טרח לבדוק אותנו ולדאוג לנו. בתיק האישי שלי למשל בכלל לא היה כתוב שנפלתי בשבי. לא הכירו בנו כאנשים שעברו טראומה נפשית ופיזית. זה היה קשה. אחרי שעברנו את כל הקשיים בצד המצרי, חזרנו הביתה וככה קיבלו אותנו, אבל את יודעת מה, החשוב ביותר היה שחזרנו הביתה".

וככה ויתרתם על ההכרה בכם?
"לא ממש. רק אחרי הרבה שנים, הגשנו את הפניה הראשונה לצה"ל כדי לזכות בהכרה של מה שעברנו. ב- 1995 התחלנו את המלחמה שלנו עם משרד הביטחון. הגשנו תביעות והעברנו חוק אחרי 10 שנים, חוק שקיים גם היום בזכותנו ומכיר במי שישבו בשבי האויב כפצועי צה"ל לכל דבר, הזכאים לקבל הטבות וטיפולים".

מה בעצם החוק אומר? "החוק אומר, שכל מי שהיה חייל בצבא ונפל בשבי, יקבל פיצוי כספי של 1,050 שקל כל חודש. כמו כן, ברגע שאתה מוכר כנכה צה"ל, אתה זכאי לקבל עוד כל מיני הטבות שנכי צה"ל מקבלים. החוק הזה נכנס לתוקף רק בשנת 2005, שתביני כמה זמן לוקח במדינה שלנו להזיז עניינים".