הפור של ערב יום כיפור

צהריים,
מנחם מ"מ מחלקת החבלה של הגדוד מופיע ומוסר כי על המחלקה לתרום לוחם לטובת עיבוי הקו הדרומי של המוצבים בתעלה למשך "הימים הנוראים" שעמדו בפתח. וכי החייל עולה על הסעה דרומה יחד עם עוד 2 חיילים מפלוגות אחרות.

קפצתי על ה"מציאה"  וגם על ההסעה ומיד אספתי את הציוד האישי ועליתי על המשאית.

נסענו במשך שעות רבות, חצינו את הארץ מצפון רמת הגולן- שטח אימונים ליד מסעדה ועד ללב סיני.

רוב הדרך העברנו בשינה, מידי כמה זמן הייתה עצירה למתיחת איברים, ריקון שלפוחית  ואכילה.

העצירה הראשונה הייתה באל עריש- מפקדת הגדוד שהחזיק בקו הקידמי וזאת לצורך מילוי טפסים, וזיבוד.

העצירה השניה הייתה במוצב "מפצח" שהיה הצפוני בין שלושת המוצבים הדרומיים ביותר, בגיזרה הדרומית. שם הורדנו את אחד מהשלישיה, חייל מפלוגה א' והמשכנו דרומה.

העצירה השלישית הייתה במוצב "הכפר" , שם הורדנו חייל נוסף, וישר המשכנו דרומה.

התחנה האחרונה במסע המוזר הייתה במוצב ה"מזח" ושם נפרדתי מההסעה.

מוזר אמרתי שהיה המסע. לא יצרנו כמעט כל קשר- השלישיה שהייתה על ההסעה- בקושי שוחחנו, שקענו במחשבות או בשינה עמוקה. את שמותיהם מעולם לא ידעתי וכן מה עלה בגורלם מעולם לא ביררתי, היינו מנותקים וכל אחד בעולמו הוא.

השעה הייתה 02:00 אחרי חצות, יום חמישי ואם אדייק יותר ממש לפני עלות השחר של יום שישי , ערב יום הכיפורים.

כאשר נכנסתי בשער ה"מזח" לא היה עם מי לדבר למעט הש.ג. שהיה אחד החיילים בתורנות שמירה. פשוט נכנסתי לאחד מהבונקרים שיועדו לשינה, מצאתי מיטה פנויה והעברתי את שארית הלילה לאחר המסע הארוך והמתיש.

לקראת צהרי היום התוודעתי למקום. ה"מזח" או בשם הקוד שלו-"מסרק" היה הדרומי בקו בר-לב הוא קו מוצבי תעלת סואץ. מוצב קטן, שבמרכזו חצר וסביבה בונקרים מחופים ב"שכפצי אבן", בונקר תחמושת, שק"ם שהיה מבנה פחים והיחיד שלא היה מוגן וממוגן. אחד הבונקרים שימש כתאג"ד תחת פיקודו של ד"ר נחום. בצמוד אליו חמ"ל. המוצב היה מוקף בתעלות קשר אשר חיברו גם את הבונקרים אחד לשני.

לאחר סיור ההיכרות שערכתי עם הגיאוגרפיה עשיתי היכרות עם הצד האנושי. מצאתי 18 לוחמים, נחלאים יוצאי גרעיני נח"ל דתיים שסיימו אימון מתקדם בשיריון.  בין 18 החיילים הללו  היה רופא וחובש, קשר ומפעיל גנרטור, נהג וטבח ומשגיח כשרות גם. ומי עוד היה שם? אז ככה, היה סגן שלמה - מפקד פלוגת המוצבים, סג"מ דודו- מפקד המוצב, ושלושה סמלים יואב, דרור, ויובל.

מכל אלה, לא היכרתי אף לא אחד מהאנשים היכרות מוקדמת.

ומכיוון שהאחרון תמיד "נדפק" מצאתי עצמי שומר עם כניסת יום הכיפורים על החבל של הש.ג.