נתן זהבי נלחם עם ולמען דוד זית

5/1/2007
נתן זהבי ל- nrg
לכתבה המקורית לחץ כאן >>
    
בחדר 4 במחלקה האורולוגית בתל השומר ישבה בחורה צעירה מאחורי מיטת החולה, רכנה על מחשב נייד ותקתקה. 

בינה ובין דלת החדר הפתוחה נראה חלק מהמיטה ששכב עליה המאושפז. כפות רגליו שבצבצו מבעד לסדין שכיסה אותו נעו בעצבנות.

רבע שעה לאחר מכן ישבה אותה צעירה מול המעליות של הקומה ועישנה בעצבנות. מביטה ימינה ושמאלה מחשש שמא יבוא הפקח וייתן לה דו"ח על עישון.

לאחר עוד כמה דקות היא חזרה לשבת ליד החולה. חלפתי על פני חדר 4 ואמרתי לה שאם היא רוצה לעשן בלי להסתכן בדו"ח, כדאי לה לעשות זאת במדרגות החירום וסימנתי לה את הכיוון. ממיטת החולה נשמע קול חלש "זהבי?". הבחורה סימנה לי להיכנס. במיטה שכב דוד זית, טייס חיל האוויר (במיל') שישב בשבי בכלא המצרי לאחר שמטוסו הופל במלחמה. לאחר שהשתחרר נהיה אחד ממנהלי התעשייה הצבאית המשגשגת בישראל. כשחלה בסרטן שכחה מדינת ישראל אותו ואת פועלו, ולא הייתה מוכנה לממן לו טיפולים בתרופה שאינה בסל התרופות המצומק.

סיפורו של דוד זית ומאבקו בסרטן גרם לי לצאת עם חולי הסרטן למאבק על סל תרופות מורחב.
צחוק הגורל. אני מאושפז עם גידול סרטני לקראת ניתוח בחדר 6, ודוד בחדר 4 נאבק שש שנים על חייו. ואני? אני מתחיל את המאבק.

לחוג הסרטן הצטרפתי לפני כ-14 שנים. היה לי איזה גידול מוזר על השפה ימנית התחתונה. כל "מומחי הרפואה" ובערך 90 אחוז מאזרחי ישראל מבינים ברפואה יותר מהרופאים עצמם, והם קבעו נחרצות שהדבר הזה על השפה הוא הרפס פשוט.

חודשים ארוכים הלכתי עם הכרובית הקטנה שצמחה לה ועצבנה אותי כי לא היה לי נעים לנשק "צרפתית"; הרי עם הגידולון זה מגעיל. גם לרופא עור לא התחשק לי ללכת והסתפקתי בדברי הרוקח -  שיודע הכול - שזה הרפס ושמתי משחה שמכר לי בשמחה, וזו כמובן לא שינתה את המצב ורק גרמה לי יותר גועל מעצמי כשמרחתי אותה על שפתי התחתונה.

רק מפגש מקרי עם דוקטור שתחום עיסוקו הוא סרטן גרם לי לטוס לבית חולים ולעשות ביופסיה (חיתוך חלק מהגידול ושליחתו לבדיקה פתולוגית) ולהמתין לאחר מכן עשרה ימים מורטי עצבים. התשובה הייתה שיש לי סרטנצ'יק, והוא יצריך ניתוחונצ'יק.

ידידי ד"ר אריה אורנשטיין ניתח אותי בתל השומר. בניתוח (הרדמה מקומית) הייתה לו הרגשה שהגידול העמיק ויצא מתחום השפה והתפשט לכיוון הסנטר. ההרגשה שלו הייתה נכונה -  הבדיקה הביופסית נשלחה תוך כדי הניתוח, ובעודו משחזר לי את השפה הכרותה נשמעה ברמקול של חדר הניתוח תשובה חיובית. ד"ר אורנשטיין המשיך את הניתוח ובתוך כך קילל אותי (אנחנו חברים. מותר לו) שדפקתי לו פגישה חשובה.