עסקת הקלטת של גלעד שליט

מאת: יוסי שריד

עת להידברות
פורסם ב - 01:43 04/10/09
לכתבה ב'הארץ' >>

לא רק את ספקותינו התירה הקלטת, גם את גלעד היא חייבת להתיר סוף סוף. עייפה הנפש למליצות, שרק גברו משלשום כגל השוטף את הארץ: "הילד של כולנו", "מדינת ישראל תעשה הכל", וכל אותן אבחנות בדבר מצבו של הלב - שנקרע, שנשבר, שנכמר, שמתפלץ, שיוצא אל הבן האובד ומשפחתו. חובת הלבבות היא עכשיו אחת: לנקוב במחיר השחרור, שהוא מחיר ידוע וקבוע זה כבר, ועוד עלול להאמיר עם התמשכות ההתמקחות. מי שקורא בקול גדול לפדיון שבוי - אחת בפה - ומשתמט מלאמוד את מחיר דמיו - ואחת בלב - לא יצא ידי חובתו. 

הרמתי עיניים להסתכל מבעד לסכך, וראיתי שמים שנמתחים ונפתחים, ששעריהם היו צפויים להינעל בראשית השבוע שעבר; הייתי מאושר לרגע. הנה, ישראל השרתה שמחה במעונן של משפחות פלסטיניות, ופלסטינים השרו שמחה במעונה של משפחה ישראלית אחת גדולה - עוד בחורנו חי. ואפילו אין זאת שמחה שלמה, זאת לפחות תקווה גדולה. 

אם פעם חשבנו - ויש החושבים עדיין - כי מה שלא יושג בכוח, יושג בעוד יותר כוח, הרי היום אנחנו למודי ניסיון מר: מה שלא הושג בכוח, אפשר שיושג בפחות כוח ובדרכי הידברות. אפילו ראש הממשלה שלנו הגדיר את עיסקת החליפין - אות חיים תמורת 20 אסירות - כ"צעד בונה אמון" לקראת הבאות. אין ברירה, מוכרחים לדבר עם כל מי שמוכן לדבר במישרין או לפי שעה בעזרת שליח, וסוף האמון להיבנות. 

את גלעד שליט אי אפשר לשחרר בכוח, כשם שאת גחמותיה הטרופות של איראן אי אפשר לדכא רק בכוח, כשם שאי אפשר לנצח בעיראק ובאפגניסטאן בכוח צבאי בלבד. גם עם העריצים מצפון קוריאה וממיאנמר (בורמה) ידברו בקרוב, יש אפשרות שידברו עם טליבאניסטים, כי גם להם אין הרבה ברירות. 

הכוח איבד מכוחו - וזאת לא אמירה פציפיסטית, זאת אמירה ריאליסטית: מתי בפעם האחרונה והיכן הוכרעה מערכה בעצימות גבוהה או נמוכה, ושכרו של המנצח לא יצא בהפסדו. לא אמריקה ורוסיה הגדולות ניצחו, גם לא ישראל הקטנה והחמושה. 

על כן מדברים עם החמאס בקהיר, ומדברים עם איראן בז'נווה, כי "עת להרוג ועת לרפוא", ככתוב במגילת קהלת שבה קוראים בסוכות הזה.

כל הזכויות שמורות ל"הארץ online" ©
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1118606.html