השתתף בקרב חזיתי שניהל גדוד הטנקים
היינו בגיא הריגה, רווי אש וירי מכל הסוגים השתתפתי בתקיפה חזיתית של גדוד טנקים 113 מול המצרים בגזרת גשר פירדאן, ליד מעוז חיזיון, בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. ב-08.10.1973 הטנק שלי נפגע. המ”מ עף מצריח הטנק ואני מיהרתי וקפצתי לעזרתו. חבשתי את צווארו והתחלתי לרוץ איתו מזרחה. טנקים אחרים בערו לידינו. היינו בגיא הריגה, רווי אש וירי מכל הסוגים. במהלך הריצה התפצלנו. המיימ עלה על טנק לידינו, אשר הצליח לסגת מזרחה ואילו אני המשכתי לרוץ מזרחה בחולות, לבדי במדבר, זחלתי לשוחה בה תפסו כבר מחסה סא״ל אסף יגורי, יהודה בשן ואבנר אהרוני, אנשי צוות טנק המג״יד שנפגע. תכניתנו הייתה שעם רדת החשיכה נתחיל בנסיגה מזרחה, לעבר כוחותינו. ב-16:30 הגיע נגמ"ש אמפיבי מצרי ותקף אותנו בירי. תת מקלע העוזי שקיבלתי עם מחסנית ובה שמונה כדורים בלבד נשאר בצריח הטנק הפגוע. המצרים ירדו מהנגמ״ש, תפסו את חבריי והכו אותם. חשבתי בליבי, שהם חוסכים בכדורים והולכים להרוג אותנו במכות ובדקירות כידון. זחלתי במהירות אל מתחת לגחון הנגמ"ש מצידו הקדמי. המצרים לא הבחינו בי. הם גררו את חברי המוכים לתוך הנגמ"ש מצידו האחורי. הייתה לי התלבטות קשה - האם להישאר מתחת לנגמייש - לבד במדבר, תוך סכנה שהנגמ״ש ידרוס אותי בעת שיחל בתנועה, או שמא עלי לצאת ממחבואי? חששתי גם שהחיילים המצרים שבנגמ"ש יראו אותי ויירו בי למוות, כפי שעשו קודם לכן לתותחן המג"ד, כאשר זחל לעבר השוחה שבה הסתתרנו. בחרתי לצאת ממסתורי אל הצד האחורי של הנגמ"ש, מיד הכו בי בראשי בקת של קלצ'ניקוב. שתתי דם רב ומשקפי הראייה שלי נשארו בחולות המדבר, נלקחתי ביחד עם שלושת חברי לשבי ובו הייתי 44 ימים קשים.