דר' מיכי זייפה בעצרת למען גלעד שליט

רעננה, 3 ביולי 2010

גלעד שליט – אנחנו כאן, אתה עדיין שם...
כבוד ראש העיר, משפחת שליט היקרה, תושבים יקרים,
לפני שנה וחצי התאספנו כאן, בטבורה של עיר, בעצרת למען
השבתו של גלעד לביתו .

נשאנו דברים, כאבנו, מחינו, ביקשנו...
אך דבר לא השתנה...
ושוב התכנסנו היום בכיכר העיר,
ועדיין – אנחנו כאן, אתה, גלעד – שם...
ארבע שנים של "שם" אינן מקבילות לשנים של כאן.
בפלנטה ההיא, בה נמצא גלעד,
מושגי הזמן שונים מאלו המוכרים לכם,
כך גם מושגים פשוטים כמו חופש, רצונות, חיים,
מאוד ברורים לכולכם,
אך שם, בפלנטה ההיא, משמעותם שונה לחלוטין.
רק מי שהיה שם יכול להבין את אלו,
רק מי שהיה שם יכול להעיד על העובר עליך שם, גלעד.
זר לא יבין כל אלה...
אני הייתי שם, אני וחבריי בעמותת "ערים בלילה",
חיילי צה"ל שהיו בשבי האויב, היו ונפדו...
ועד היום, שלושים ושבע שנים אחרי אותה מלחמה קשה, מלחמת
יום הכיפורים,
עד היום, נותרנו ערים בלילה
כי הלילות קשים לנו במיוחד.
הכול צף, עולה מחדש, לא מותיר מקום למחלת השכחה.
אך אנחנו כאן, אתה עדיין שם.
אתה שם, קרוב כמעט כמרחק נגיעה,
בפלנטה המרוחקת מעולמנו שלנו שנות אור.
אנחנו, פדויי השבי, היינו שם.
על בשרנו חווינו את זוועותיה של המלחמה,
את מוראות השבי בידי אויב אכזר.
בעינינו חזינו ברציחתם בדם קר של חברינו לנשק,
גופנו נשא את העינויים, המלקות, ההצלפות, הכוויות,
נפשנו סבלה את ההשפלות הקשות, את חוסר האונים,
את הרעד בעת העמדתך לקיר לפני כיתת יורים ,
את הבדידות התהומית,
את הרעב, את הצמא,
את הזעם המבקש להתפרץ ואינו יכול,
את הכאב, את הפחד, את רגשי האשם והכלימה,
את חוסר הידיעה האם נחיה ברגע הבא, אם לאו...
דבר אינו בשליטתך.
לעולם לא נשכח את שראו עינינו שם, לא יסור מאתנו טעמו של
המזון המעופש, לעולם לא ייאטמו אוזנינו משמוע
את זעקתם המצמררת של חברינו המובלים לסדרה נוספת של
עינויים, את רעש בריח הצינוק הנפתח, ובפתח ניצב הרוע בהתגלמותו.

לעולם לא ימוש מאפנו ריח הצחנה
העולה מגופנו שלא זכה לרחצה ימים רבים.
לעולם לא נחדל לחוש את הצלקות הצרובות בנפשנו.
את כל אלו נזכור, ולרגע לא נשכח.
אנו יודעים טוב מכולם את שעובר עליך.
אנו יודעים יותר מכולם את משמעותן של ארבע שנים שם,
בפלנטה האחרת.
אנו שומעים טוב מהאחרים את זעקתך האילמת,
אין בעולם שתיקה הרועמת יותר משתיקתך,
אנו שומעים אותה ומבטיחים להמשיך ולשמש לך לפה.
כי ביום בו גויסת לצבא נכרתה הברית
בינך לבין הצבא, בינך לבין המדינה.
אתה נשבעת לתת את הכול למען הגנת הבית, המולדת,
הכול - ללא כל סייג, הכול - גם את היקר ביותר - את חייך.
ברית זו הינה דו-צדדית, וגם לצד השני יש מחויבות.
בשליחות הצבא והמדינה יצאת
ולכן מוטלת החובה על המשלח לעשות כל הנדרש
כדי להשיב את שלוחו לביתו, למשפחתו.
אין זה הסכם של סחר נדל"ני ,
אין זו סוגיה של מחיר או עלויות,
זוהי שאלה ערכית-מוסרית-חינוכית
שאין למעלה ממנה
ואין, ולא ייתכן, שיהיה לה פתרון אחר
זולת הפתרון של השבתך הביתה.
אנו מבטיחים להמשיך לזעוק את שתיקתך,
אנו מבטיחים לא לשקוט עד שובך אלינו
מאותה פלנטה חשוכה וארורה.
ימלאו כל נושאי התפקידים, כל מקבלי ההחלטות,
את חלקם בקיום האמנה שמעולם שימשה נר לרגלינו,
זו שעליה גדלנו, זו שעליה חינכנו את ילדינו,
זו שתמיד האירה את דרכם של לוחמי ישראל,
זו המבטיחה כי אין נוטשים חייל עברי בשדה המערכה,
זו שהעניקה לנו, ביושבנו בצינוק הכלא, את הכוח להמשיך.
בשש מלחמות לחמתי כחייל צה"ל כקצין, כמפקד.
אני ממשיך לעשות זאת יותר מ 47 - שנות שירות, בסדיר ובמילואים.
ובנוסף, היום, כחבר הנהלת עמותת "ערים בלילה" וכדוברה,
אני מבטיח כי עמיתיי ואני לא ננוח ולא נשקוט
עד שנראה אותך, גלעד, כאן אתנו,
נמשיך - ונקווה שתהיה זו מלחמתנו האחרונה.
אנו שולחים ברכת חזק ואמץ לך, גלעד, ולמשפחתך המופלאה .
אנו מחזקים את ידי מקבלי ההחלטות בקריאה:
השיבו את גלעד הביתה! החזירוהו למשפחתו, ובמהרה ,
פדו את הבן השבוי,
ויפה שעה אחת קודם.
תודה!

סא"ל (מיל.) דר' מיכי זייפה,
פדוי-שבי ממלחמת יום הכיפורים,
כלא עבסייה, קהיר, מצרים.
8 באוקטובר – 19 בנובמבר 1973

 
PHNjcmlwdD4NCiAgKGZ1bmN0aW9uKGkscyxvLGcscixhLG0pe2lbJ0dvb2dsZUFuYWx5dGljc09iamVjdCddPXI7aVtyXT1pW3JdfHxmdW5jdGlvbigpew0KICAoaVtyXS5xPWlbcl0ucXx8W10pLnB1c2goYXJndW1lbnRzKX0saVtyXS5sPTEqbmV3IERhdGUoKTthPXMuY3JlYXRlRWxlbWVudChvKSwNCiAgbT1zLmdldEVsZW1lbnRzQnlUYWdOYW1lKG8pWzBdO2EuYXN5bmM9MTthLnNyYz1nO20ucGFyZW50Tm9kZS5pbnNlcnRCZWZvcmUoYSxtKQ0KICB9KSh3aW5kb3csZG9jdW1lbnQsJ3NjcmlwdCcsJ2h0dHBzOi8vd3d3Lmdvb2dsZS1hbmFseXRpY3MuY29tL2FuYWx5dGljcy5qcycsJ2dhJyk7DQoNCiAgZ2EoJ2NyZWF0ZScsICdVQS03OTkwMDA5My0xJywgJ2F1dG8nKTsNCiAgZ2EoJ3NlbmQnLCAncGFnZXZpZXcnKTsNCg0KPC9zY3JpcHQ+