X סגירה
 

28.6.08 רשת ב' יומן השבוע

אורי אהרנפלד בראיון (רדיו) לפאר לי שחר

28.6.08 רשת ב', יומן השבוע - תמליל השיחה עם אורי אהרנפלד

28.6.08 רשת ב' יומן השבוע

פאר לי שחר - שלום לאורי אהרנפלד
 
אוריא - שלום וברכה
 
פאר לי שחר - אורי אהרנפלד היה שבוי במצרים. היה חייל במוצב המזח. באיזו שנה, תזכיר לנו..
 
אוריא - 1973, מלחמת יום הכיפורים
 
פאר לי שחר - כמה זמן אתה שבוי במצרים?
 
אוריא - קרוב לשלושה חודשים..
 
פאר לי שחר - אתה זוכר את רגע השבי? את היום שנשביתם?
 
אוריא - אני זוכר את הדקה.. לא את היום. כל דקה חרותה עמוק מאוד בזיכרוני. אני זוכר את אותה דקה בה לא האמנתי שזה קורה לי. הייתי בטוח שהשמים נופלים עלי. הפחד אכל אותי..
 
פאר לי שחר - איך זה קרה..?
 
אוריא - אנחנו, אני לא יודע אם להגיד לשמחתי או לצערי, אבל אנחנו היינו המקרה היחיד בהיסטוריה שקיבלנו פקודה, למעשה, בתום הקרבות של שמונה ימים, מאה שמונים שעות לחימה רצופות, קיבלנו פקודה להיכנע. אומנם בדקה האחרונה שינו אותה, אבל ברמת העיקרון קיבלנו פקודה להיכנע בגלל מצב הפצועים אצלנו. אני הייתי בטוח שהשמים נופלים עליי. אני הרגשתי רע.. אני הרגשתי שכל ערכי החינוך שגדלתי עליהם מקטנות, הכל מתמוטט לנגד עיני. הרגשתי בושה נוראית. למרות שקיבלתי את הפקודה הזאת..
 
פאר לי שחר - הרגשת השפלה?
 
אוריא - הרגשתי השפלה... כן. בהחלט. בהחלט. אני לא אגיד לך שלא עמדנו במשימה כי זאת היתה פקודה ולא היה מבחירה שלי או של החברים שלי, אבל הרגשתי בושה גדולה מאוד. אין ספק.
 
פאר לי שחר - אני רוצה להשמיע לך, לפני שנמשיך לדבר, אורי אהרנפלד, דברים שאמר השבוע הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון בהקשר הזה של פדיון שבויים, ואחר כך נדבר..
'הדילמה פה היא דילמה לא פשוטה שבה, בסופו של דבר אתה מסתכל על כל דבר לגופו של עניין, כמובן אם יש לך יכולת מבצעית לשחרר, מה שעשינו, מה שניסינו לא מעט פעמים, לפעמים בהצלחה, לפעמים לא בהצלחה, אז לך על זה. אם אתה יכול. אני מתאר לעצמי שאם היינו יכולים אז זה כבר היה נעשה מזמן לגבי השבויים הנוכחיים. מנגד כשזה מגיע לשאלה של, איך קוראים לזה... עסקה. אני מאלה שגורסים את המינימום מינימום מינימום ובמצבים מסוימים אפילו להגיד 'אנחנו מוכנים להקריב מול מה שדורשים מאיתנו לשלם, כי מחיר התשלום הוא הרבה יותר כבד ממחיר האובדן של השבוי'
  מה אתה חושב על הדברים האלה, אורי?
 
אוריא - אני נחנק למשמע הדברים האלה. אני המום שרמטכ"ל, בדימוס אמנם, ובוגי עוד.. שיש לו עוד הרבה מאוד זכויות.. אני המום שהדברים האלה נאמרים.. .. אני לא הייתי פה. החברים שלי לא היו פה. אם זאת היתה התיזה והקו המוביל בתקופה שלנו. ואני חושב שעם כל הכבוד לבוגי, במחי, באִיבְחָת משפט אחד עלוב, לדעתי, שלא היה צריך להיאמר, הוא הורס את ערכי היסוד של החברה שלנו. אני לא הייתי מחזיק דקה בשבי אם לא הייתי יודע, וגם החברים שלי אם לא היינו יודעים שכל המאמצים נעשים על מנת לשחרר אותנו.  ואני יכול להגיד לך מתוך ניסיוני שגלעד לא היה מחזיק דקה בשבי גם כן אלמלא האמונה העיוורת והעמוקה שיש לנו בכוחו של צה"ל וביכולתו של צה"ל לשחרר אותנו, בין אם זה על ידי, כמו שבוגי אמר, פעולה צבאית, או בין אם זה על ידי פעילות מדינית.
 
פאר לי שחר - הרבה דובר השבוע, אורי אהרנפלד, על המניפולציות הפוליטיות שנעשות על גבם של האנשים הללו, ונדמה לי שאתה מבין את זה יותר מכולם. היום, למשל, בראיון לנחום ברנע, הרמטכ"ל לשעבר, רמטכ"ל המלחמה הזאת, דן חלוץ, אומר שצריך לשחרר את סמיר קונטאר גם אם שני החיילים מתים, והוא מניח שזה כך. ואני מדברת עכשיו על אודי ואלדד.
אתה חש שהפוליטיקה נכנסת לתוך הדברים קורעי הנפש האלה?
 
אוריא - אין לי ספק בזה. אין לי ספק שהפוליטיקה בוחשת בזה.. תראי אנחנו יכולים להסתכל אחורה לפני שנתיים עם חטיפתו של גלעד שליט. ממש באותו חודש שהוא נחטף ימים ספורים לאחר המקרה היו מוכנים לעשות איתנו עסקה של החלפת שבויים תמורת שישים (60) מחבלים. הם רצו בהתחלה רק את הנשים ואת הילדים מתחת לגיל 18. אלמלא אהוד אולמרט היה אומר שהוא לא דן ונושא ונותן עם מחבלים, גלעד היה בבית כבר! מה שמחמיץ את לבי זו עצם העובדה שבכלל מדברים על מחירים. וכי יש מחיר לחיים של חייל עברי?! כשהייתי בשבי שמו על משקל את מחיר חיי לעומת מחיר חייהם של לוחמים מצרים?! אני חושב שזה שיא האבסורד!
 
פאר לי שחר - אולי כן ואתה לא יודע.. ?!
 
אוריא - לא. אני יודע שלא. אני יודע שלא! אני יודע שלא וזה גם מה שהחזיק אותנו. תשמעי אני הייתי מהיום הראשון שהגעתי לשם הייתי בצינוק. חבריי היו גם כן בצינוק. לא היה לנו קשר עם העולם ולא היה לנו קשר אחד עם השני. אבל ידעתי שכל מאמץ יעשה על מנת לשחרר אותי ואכן כך היה.
 
פאר לי שחר - אתה ישבת, אורי, שלושה חודשים וזה נראה לך נצח..
 
אוריא - זה נצח. כל דקה זה נצח! זה לא שלושה חודשים זה נצח, וגם לא שנתיים זה נצח – כל דקה זה נצח!
 
פאר לי שחר - לבד בצינוק. איך עוברים את הימים, סופרים את הדקות.. סופרים את השעות?
 
אוריא - זו מלחמה. מלחמה אינסופית. זה כל דקה להיות מול המוות ולהתעמת עם המוות ועם אבדון ועם מחשבות אובדניות ועם עינויים שלא מהעולם הזה! וכל דקה זו מלחמת הישרדות ומלחמה לשמור על שפיות ומלחמה של אמונה מוחלטת ביכולתו של עם ישראל להחזיר אותי.
 
פאר לי שחר - כאן זה רק, במרכאות, שלושה חודשים, ופה אנחנו מדברים על שנתיים.
 
אוריא - נצח! פשוט נצח! אני אומר לך.
 
פאר לי שחר - איך עוברים אתה ימים? מה עושים?
 
אוריא - ... זה כל אחד ומה שהוא מביא איתו. המטען שהוא מביא איתו ..
 
פאר לי שחר - מה אתה עשית?
 
אוריא - אני עסקתי הרבה מאוד במחשבות.עסקתי בסדר יום שבניתי לי, למרות שהייתי פצוע לא קל בצינוק.. הכרחתי את עצמי לעמוד בסדר יום קבוע כל יום, למרות שלא היה לי שעון ולמרות שחלק ניכר מהזמן עיני היו מכוסות וידיי היו כבולות. הכרחתי את עצמי לעסוק באיזו שהיא שיגרה שבניתי לעצמי וגם הצלחתי לאמן את המוח לא לחשוב על דברים מסוימים על מנת לא להיכנס לדיכאון.
 
פאר לי שחר - ידעת איזה יום? מה השעה? מה קורה בחוץ?
 
אוריא - לא ידעתי איזה יום, לא ידעתי מה השעה. ידעתי יום ולילה לפעמים – גם כן לא תמיד. לא ידעתי איזו תקופה עוברת עליי, לא ידעתי כלום. הייתי מנותק לחלוטין מהעולם עם האמונה המוחלטת והבלתי ניתנת לערעור בזה שהמשפחה והחברים והחברה והצבא וכולם דואגים לזה שאנחנו נצא משם.
 
פאר לי שחר - האמנת במדינה?
 
אוריא - האמנתי מאוד.
 
פאר לי שחר - סמכת על המדינה?
 
אוריא - מ-אוד! מאוד. מאוד. מאוד! לא היה לי שום צל של ספק..
 
פאר לי שחר - ש-מה?
 
אוריא - שדואגים לזה שאני אצא משמה! לא היה לי צל של ספק. בכלל לא היה דבר כזה... מי דיבר על מחירים..?! אני לא מבין. אני לא יודע מאיפה זה צץ פתאום. מחיר של.. קשה לי לקלוט פתאום.. קשה לי גם להבין מאיפה הגיעה המחשבה הזאת והדיבורים האלה על מחיר של חייל! זה לא .. מה זה סופרמרקט..?!
 
פאר לי שחר - זאת אומרת כך או כך היה לך ברור שאתה חוזר הביתה..
 
אוריא - לא היה לי ספק בזה. לא היה אכפת לי גם אם זה ייקח שנה או שנתיים.. עוד דיברנו על זה ברגע הכניעה של המוצב שלנו. דיברנו על זה שיכול להיות שאנחנו נבלה שם שנים, אבל ידענו שבסוף יוציאו אותנו משם!
 
פאר לי שחר - אתה מוטרד במיוחד מהעובדה שיש איזו שהיא קריסה בערכים, בערכי החינוך ..
 
אוריא - אין לי ספק. אין לי ספק ואני דיברתי על זה עם דן חלוץ בזמנו, ממש אחרי המלחמה. אין לי ספק. אני יודע את זה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים. אני יודע את זה מתוך מעגלים קרובים אלי שיש קריסה ויש שכבה לא קטנה של קצינים, אמנם בדרגות זוטרות בצה"ל, שפשוט חושבים פעמיים על המשך דרכם בצבא.
 
פאר לי שחר - עוזבים את הצבא..
 
אוריא - .. זה את אמרת.. אני העדפתי להגיד חושבים פעם נוספת על המשך דרכם בשירות קבע.
 
פאר לי שחר - גם הבנים שלך היו קצינים בצה"ל, נכון?
 
אוריא - יש לי עדיין קצין אחד בצבא ביחידה קרבית.
 
פאר לי שחר - היה ספק למי מהבנים שלך, לכם בבית אם ללכת לשירות קרבי או לא?
 
אוריא - לשמחתי הרבה זה בכלל לא עלה. זה לא עלה לדיון בכלל. כל אחד בחר את דרכו ואני לא הטפתי לא לכאן ולא לכאן. לשמחתי הרבה, אני אומר, כי באיזה שהוא מקום אני לא יודע איך הייתי מתנהג עם הכרסום הזה היה זוחל לתוך ביתי גם כן.. כרסום בערכים..
 
פאר לי שחר - כי כשאתה מדבר על קריסה של ערכים, ואתה שולח את הבנים שלך לצה"ל, אני מניחה שהדברים האלה עוברים.. אצלך.. אצל רעייתך.. זה לא פשוט..
 
אוריא - זה לא פשוט. זה קשה. אני אומר לך שזה קשה. היו לנו שיחות בבית לא מעט עם שני הבנים, שאחד השתחרר לפני זמן לא רב, שגם היה קצין ביחידה מובחרת.. זה לא קל. זה לא קל שהבן שלי רואה אותי יוצא בבוקר או בצהרים להפגנה נגד הממשלה ונגד מנהיגינו למען שחרורם של השבויים, ומצד שני אני מטיף לו שצריך לתרום לחברה וצריך לתת את המקסימום.
 
פאר לי שחר - ביום ראשון תידון בממשלה שאלת העסקה עם אודי ואלדד. מה אתם הולכים לעשות?
 
אוריא - נכון. יש בכוונתנו לעמוד בכניסה למשרד ראש הממשלה ולהזכיר לשרים שהולכים להצביע ולדון בנושא, שמדובר בחיי אדם ולא באיזה מוצר מדף בסופרמרקט ושאפשר לדון במחירו!
 
פאר לי שחר - אתה כבר כתבת מכתב בזמנו לאהוד אולמרט. מה כתבת לו?
 
אוריא - כתבתי לו שצר לי שהפוליטיקה מזדחלת לתוך נושא של הצלת חיי חייל שבוי ולא דואגים לשחרר אותו כמה שיותר מהר. וצר לי שבעקבות ההיסוסים של אהוד אולמרט בעיקר, כמחליט העיקרי, חיילנו ממשיכים לסבול. אני ניסיתי לתאר לו מה זה שבי. אתה בקושי שולט בנשימות שלך במצב כזה.. אתה מושפל וחירותך ניטלת ממך לחלוטין! זאת אומרת, מלבד לשלוט בנשימות אתה לא שולט בכלום. לא מתי אתה משתין. ולא מתי אתה אוכל. ולא מתי אתה רואה אור יום או חושך. כלום. שום דבר. אתה לא שולט בכלום. אתה הופך לעָפר ואֵפֶר. אני מאוכזב מזה שהדיון הזה, גרירת הרגליים הזו נעשית על חשבון של חיילים שהיו חיילים קרביים. אני מאוכזב מזה ש.. תראי יש לנו פצע מדמם שלא נשכח אותו! יש לנו פצע מדמם בשם רון ארד. החבורה שלנו, של פדויי השבי, זה דבר שאנחנו לא שוכחים. אני לא מאמין שבחברה כל אחד זוכר את זה, ובטח לא יום יום. אנחנו זוכרים את זה יום יום. וזה עומד לנו כמו סדין אדום מול העיניים. קרב סולטן יעקב ורון ארד, והפחד שלנו שגלעד שליט הולך בדרך הזאת. זה מפחיד אותנו. אני אומר לך את האמת. זה מפחיד אותנו!
 
פאר לי שחר - אורי אהרנפלד – מי שהיה שבוי במצרים לאחר הקרב במוצב המזח – אני מאוד מודה לך על הדברים האלה.
 
אוריא - תודה לך.


 

תמלול הראיון ע"י יעל מונטביליסקי ©

 
המלצות ותגובות
כותרת:
שם:
תוכן:

site by muza - קידום עסקים

ESN - בניית אתרים