X סגירה
 

הטיפול בקנביס רפואי לנפגעי PTSD

הם נפצעו במהלך שירותם הצבאי, סובלים עד היום מפוסט טראומה ויש עבורם רק מפלט אחד לחיים נורמליים - ג'ויינט. כעת עומד משרד הבריאות לערוך ניסוי ראשון מסוגו בעולם, שתוצאותיו יקבעו האם בקרוב הם יוכלו לעשן בשקט - ובחינם

אורין רוזנר | אתר דובר צה"ל
יום רביעי, י' באב התש"ע, 21 ביולי 2010, 16:14 


"אני לא זוכר מה שאלת, יש לי נתקים במחשבה", אומר אברהם שרווד בקול מונוטוני. רק לפני כמה שניות הוא נשאל אם היה בן–אדם שונה לפני שנפצע, אבל התהייה התפוגגה בחלל האוויר עוד לפני שלכד אותה בראשו.

"כן", הוא עונה לאחר לאחר שהשאלה מופנית אליו שוב. "הייתי יותר חברותי, יותר שמח. עכשיו אני יותר רגיש ויותר פגיע. אני מרגיש שלפני זה הייתי יותר חסין, אבל כנראה שלא מספיק. אולי אם הייתי ממש חסין, לא הייתי נפגע מפוסט–טראומה. אולי. אני לא יודע".

שרווד (27) נפצע לפני שש שנים באסון הנגמ"שים השני - אירוע שבמהלכו נהרגו חמישה לוחמים. הוא היה אז חייל מסלול בגבעתי, ומיד לאחר הפציעה אובחן כמי שסובל מהלם קרב, או כפי שהוא מסביר זאת: "כשהנפש מרגישה כל הזמן כמו קפיץ שאם ילחצו עליו קצת - הוא יקפוץ".

מאז, שרווד לא חזר לעצמו. קשה לו לחשוב, קשה לו להתרכז, קשה לו לחיות - לפחות עד שהוא מוציא את התרופה היחידה שעוזרת לו להתמודד עם הלם הקרב, ג'וינט. שרווד לוקח כמה שאכטות מהחומר הירוק לריאות, וקרני השמש החודרות דרך דגלי גבעתי המכסים את חלונותיו צובעות את העשן בסגול. הוא מכחכח בגרונו, מסביר שלפעמים קצת צורב בגרון לעשן ככה, ולפתע צוחק, בפעם הראשונה מאז שהחל הריאיון.

"פוסט טראומה", הוא מגחך. "אני קורא לזה פסטרמה. לפעמים זה טעים לך ולפעמים אתה מקיא את זה. עכשיו אני רגוע יותר, אני מרגיש מרוכז יותר ומדבר מהר יותר", הוא ממשיך, ומדבר בשטף שלא היה לו שום רמז בקצב הדיבור האיטי כל–כך שאפיין אותו עד לשאיפה. פתאום, נדמה כאילו שוורד פינה את מקומו של האיש העצוב והביישן שישב קודם על המיטה לאדם אחר. "אני מרגיש קל יותר, מרגיש שזורם לי משהו טוב בגוף", הוא מסביר.

כי האדם גראס השדה

כ–2,700 חולים מחזיקים היום בארנק רישיון לקנות ולעשן קנאביס רפואי. כ–40 מתוכם הם הלומי קרב. הנתון הזה מעיד על מיני–מהפכה: הפעם הראשונה בה ניתן אישור כזה לחולה הייתה בשנת 1996, ומאז המספר רק הולך וגדל. יחד עם זאת, בישראל עדיין לא ממש החליטו איך להתייחס לשימוש בחומר, שבנסיבות אחרות נחשב לבלתי חוקי. הכנסת מעולם לא קבעה את מעמדו של הקנאביס הרפואי, והאישור לשימוש בו ניתן רק על–ידי אדם אחד שהסמיך לכך משרד הבריאות - ד"ר יהודה ברוך, מנהל בית–החולים  פסיכיאטרי "אברבנאל".

אחוז החומר הפעיל במריחואנה שמקבלים המטופלים גבוה פי 1.5 מזה שבחשיש שרוכשים הסטלנים הממוצעים מהדילר שלהם. לכאורה, מדובר בחלומו של כל חובב ג'וינטים, אבל הלומי הקרב מבקשים להדגיש שהם לא מעשנים בשביל הכיף. "אני לא סטלן", מצהיר שרווד. "לפעמים יש לי קצת אופוריה, אני מחייך יותר. הרבה פעמים כשאני מעשן אני מרגיש כאילו זה מרגיע את הנפש, מרגיע את הזעם".

כששרווד התחיל לעשן, המוכר בחנות הנרגילות שמע את סיפורו ומיד הציע לו לקנות נרגילה סגולה, כזו שתתאים לצבעה של חטיבת גבעתי - אהבתו הגדולה. את החומר לעומת זאת, הוא רוכש מגוף קצת יותר מקצועי: חברת "תיקון עולם" - ספקית קנאביס רפואי החולשת על שני שלישים מהשוק.

שרווד יכול רק לברך על המכירה הממוסדת: עד לאחרונה, נאלצו החולים והלומי הקרב לקנות את החומר מסוחרי הסמים הרגילים, ולהרגיש כמו פושעים. כאשר הייתה תקופת יובש, כמו זו שמשטרת ישראל מתגאה בה היום, גם הם היו סובלים ממנה, ולא רק מי שמעשן בשביל לשכוח מהצרות.
בן עפגין עובד במרכז של "תיקון עולם" בתל אביב. הוא נתקל במצוקתם של החולים והלומי הקרב מדי יום ומדי שעה. "האנשים האלה סובלים מספיק", הוא אומר. "ואם מדובר באדם שנפגע בזמן השירות בצה"ל, הוא סבל גם בשביל שכל שאר האזרחים לא יסבלו".

ועפגין יודע על מה הוא מדבר: הוא לא רק מוכר את הגראס הרפואי, אלא גם משתמש בו. לפני ארבע שנים, כשהיה צנחן, נפצע בעת פעילות במחנה הפליטים בלאטה בשכם ולקה בהלם קרב. כמו שרווד, גם הוא קיבל לאחר מכן את האישור לעשן.

צחי כהן, מנכ"ל "תיקון עולם" והבוס של עפגין, מסביר שכאשר חולה מקבל אישור למריחואנה רפואית, הוא זוכה בהדרכה צמודה. "כשמגיעים למרכז שלנו בפעם הראשונה", הוא אומר, ?"מקבלים הסבר על מה זה קנאביס, מקבלים גם כוס שתייה כדי שיהיה קל לעשן, והמדריך מלווה את החולים, מסביר להם מה לעשות, שומע מה עובר עליהם וגם קצת מרגיע אותם".

שרווד מספר שאת הג'וינט הראשון שגלגלו לו במרכז הוא בכלל לא הרגיש. "הייתי לחוץ, אז לקחתי שאיפה אחת, כדי שלא ייכנס לריאות", הוא אומר. "לא נתתי לזה צ'אנס. רק ניסיתי. כשצברתי ניסיון והחומר התחיל להשפיע, הרגשתי כאילו אני משתחרר, כאילו אני רואה עולם. הרגשתי שגם אם העולם הזה עצוב, עכשיו לפחות אני רואה אותו".

עפגין, לעומתו, אפילו מצליח ליהנות מהעולם שהוא רואה. "בחלומות הכי ורודים שלי לא חשבתי שאפשר יהיה להשיב לי משהו מהחיים שלי", הוא אומר. "היום אני מצליח לישון בלילה, קם בבוקר והולך לעבודה, כמו כל בן–אדם. אני לא לוקח כדורים, כמו כל בן–אדם. אני אוכל, כמו כל בן–אדם. אז יש מצב אפילו שאני נראה כמו בן–אדם".

לא שרווד ולא עפגין מתגעגעים לתקופה שבה נטלו תרופות פסיכיאטריות. שרווד לא ממש זוכר את הימים שבהם השתמש ב–17 תרופות בו–זמנית. "הרגשתי אז כמו חי–מת", הוא מסביר. "הרופא אמר לי: 'זאת התרופה', ואני אפילו לא הסתכלתי בעלון. הוא נתן לי ולקחתי. התרופות היו כמו מסך עשן מול העיניים".

גם עפגין שם לב שבשלב מסוים התרופות שלו מתחלפות, אבל הוא נשאר באותו המקום. הצנחן לשעבר מצא את עצמו יושב על הספה ולא יודע מה לעשות עם עצמו. "הייתי מדבר עם הרופאים שלי ושואל מה הלאה - ולא היו להם תשובות. 'אנחנו לא יכולים להבטיח לך שום דבר, אין תרופה לפוסט טראומה. כל מה שאפשר להציע לך זו הקלה'", הוא מצטט אותם בלעג. "אבל התרופות לא הקלו עליי, הן רק היקשו. הרגשתי כמו מסומם, פתאום לא הייתה לי שליטה על החיים שלי".

עפגין מאס בכדורים והשיג אישור לשימוש בגראס, שיטפל באופן משולב בכאבי הפציעה שלו ובהלם הקרב. כך הוא גם הגיע ל"תיקון עולם": בהתחלה התנדב לעבוד שם כמגדל קנאביס. בצורה הזו, מה שהיה ריפוי בעיסוק עבורו, הפך במהרה לעבודה שלו.

כשהוא מסביר כעת לחולים חדשים על הקנאביס הרפואי, נוהג עפגין לערוך אנלוגיה מחויכת בינם לבין הצמח. "יש דבר בגידול קנאביס שקוראים לו 'קיטום'", הוא אומר להם. "באופן טבעי, הצמח ניצב עם ראש אחד, אבל מה שאני עושה זה קוטם את הצמיחה העליונה, כלומר חותך אותה, ואז נוצר גדם. בשלב הזה, הצמח נכנס לטראומה - וזה אחד לאחד כמו בני–אדם. הצמח תמיד שואף למעלה, כמונו, הבעיה היא שיש שם פצע שהגליד ונסגר, שממנו הוא כבר לא יצמח בחיים. לכן הצמח מתחיל לרדת למטה, כמו שאני בחודשים הראשונים רק ניסיתי להבין למה זה קרה דווקא לי. ואז מה שקורה זה שהוא מתחיל לצאת מהיציאות התחתונות. הוא מתחיל לצמוח מהצדדים, ממש כמו מישהו שמתחיל לפרוס ידיים. אמנם הוא לא הכי גבוה, אבל הוא גדֵל".

פתח ללחצים פליליים

עד לפני ארבעה חודשים, העניקה "תיקון עולם" את הגראס הרפואי ללא תשלום. אך מרגע שקיבלה ממשרד הבריאות אישור לגבות כספים על מוצריה, היא החלה ליטול מכל חולה 360 שקל מדי חודש, בלי קשר לכמות שהוא צורך. "עכשיו אנחנו לא מרוויחים ולא מפסידים", אומר המנכ"ל כהן. "אנחנו מאמינים שהחל מ–2,500 חולים, המחיר הזה ישתלם לנו".

360 שקל הם אמנם לא סכום אסטרונומי, אך כשמדובר בהלומי קרב, שמטבע הדברים יכולת ההתפרנסות שלהם מוגבלת, זה מה שיכול לעשות את ההבדל בין איכות חיים לסבל צרוף. שרווד מסביר כי אף על פי שהגראס עוזר לו להירדם ולישון בלי להתעורר מסיוטים, בזמן האחרון הוא נאלץ ליטול מדי פעם כדורי שינה. "בגלל קשיים כלכליים, לא לקחתי במשך חודש אספקה", הוא מסביר. "משרד הביטחון עדיין לא מממן את התרופה, למרות שהוא כן מממן תרופות יקרות מאוד".

רופא אגף השיקום במשרד הביטחון, ד"ר עדו כץ, מסביר כי במצב החוקי כיום, אין דרך לממן עבור הלומי הקרב את השימוש. האישור לקבל "טיפול חמלה" - כפי שהדבר מכונה בז'רגון הרפואי - אינו מלוּוה לעת עתה בכיסוי כספי. "לפי החוק, מותר לרופא לתת טיפולים שרשומים בהתוויות המוכרות של משרד הבריאות, אבל כאן מדובר בטיפול רפואי בהתוויה לא מוכרת", הוא מסביר.

מלבד המעמסה הכלכלית, המצב כיום מאלץ את החולים לחכות זמן רב עד לקבלת האישור. רק שני אנשים מוסמכים להעניק את האישורים לטיפול בקנאביס רפואי, ואלו מנהל בית–החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל" וסגנו. עובדה זו גורמת לפקקים בבקשות הזורמות למשרדם, שמשמעותם, למעשה, ימים מיותרים של סבל שעובר על החולים.

לאור המצב הקיים, מתכננים במשרד הבריאות לערוך השנה ניסוי ראשון מסוגו בעולם, שיבחן האם מתן קנאביס רפואי אכן מסייע לסובלים מפוסט טראומה. מסקר בסיסי שערך המשרד עד כה, בקרב 40 הלומי הקרב שקיבלו את האישור, ניכר שיפור במצבם - אבל מדובר בבדיקה שטחית מכדי לתת למריחואנה את החותמת הרפואית. "עקבו אחרי החולים עם שאלונים, והגיעו למסקנה שאצל האנשים שמצבם קשה ביותר, ושלא הגיבו לשום תרופה אחרת, חל שיפור מאוד משמעותי כתוצאה מהטיפול במריחואנה", מגלה ד"ר כץ. "השיפור חל בעיקר בקשר שיצרו החולים עם החברה, ועל בסיס ההצלחה הזו מבקשים לעשות את הניסוי הרפואי המסודר".

במשרד הביטחון מסבירים כי אם גם תוצאות הניסוי של משרד הבריאות יהיו מוצלחות, הדבר יאפשר להם לממן את הגראס הרפואי. "כבר היום יש לנו נכי צה"ל שמקבלים מריחואנה לטיפול בכאבים, ואנחנו מממנים עבורם את התרופה", אומר ד"ר כץ. "אם הקנאביס יוכר בעקבות הניסוי גם כתרופה לחולי פוסט טראומה, נממן גם להם את השימוש".

בינתיים, האישורים למתן גראס רפואי מסתמכים על תקנות של משרד הבריאות ולא על חוק של הכנסת. אך בד בבד עם הפתיחות שהחלו משרדי הממשלה לגלות כלפי התרופה הטבעית, הסדרת השימוש בה תופסת תאוצה גם בבית־המחוקקים. ח"כ ד"ר אריה אלדד (האיחוד הלאומי), לשעבר קצין הרפואה הראשי, יזם עוד בכנסת הקודמת הצעת חוק שמטרתה להסדיר את מעמדו של הקנאביס הרפואי בישראל. "מכיוון שנוצרו פערים גדולים בין הביקוש וההיצע, התעורר הצורך בחוק שיסדיר את התהליכים", הוא מסביר.

לפי הצעת החוק של אלדד, שר הבריאות יוסמך להוציא תקנות שיסדירו את חלוקת הקנאביס הרפואי ואת השימוש בו. המשמעות היא שבסופו של דבר, הגראס יוכל להירשם לחולה על–ידי רופא ממש כמו תרופה רגילה, ולהיקנות בבתי־המרקחת ולא בתחנות החלוקה של המגדלים.

מלבד הנוחות שתתאפשר לחולים, מבקש הח"כ למנוע באמצעות הצעת החוק השתלטות של גורמים עברייניים על השוק. "אנחנו נדאג שתהיה הפרדה בין מי שמגדל את הקנאביס למי שמחלק", מסביר אלדד. "המצב כיום פותח פתח ללחצים פליליים, אך ברגע שתהיה הפרדה מוחלטת, ושאנשים יקבלו בבית–מרקחת או בבית–חולים קנאביס רפואי כמו שהם מקבלים מורפיום, האפשרויות לשימוש פלילי יקטנו". ברוח זו, קיימת גם הצעה לחלק את הגראס בתחנות משטרה.

"זה נראה לי לא נכון. כשם שאני לא בא לתחנת משטרה למלא דלק, תרופה צריך לקבל בבית–מרקחת. החולים הם לא עבריינים, הם זקוקים לתרופה ולא לשוטר. תנו לשוטרים לטפל בסדר הציבורי ולרופאים ורוקחים לחלק תרופות".

ביום מן הימים, יכול להיות שהגראס גם ימצא את עצמו בסל התרופות?

"יכול להיות. אם מורפיום נמצא, אז למה לא?"

ואפשר להרחיק לכת עוד, ולקבוע שבעתיד רופא מנומנם בקריה יוכל לרשום לחייל שני ג'וינטים ביום?

"לא, כי תופעות הלוואי של המריחואנה יהיו כאלה שימנעו מהחייל לתפקד כהלכה. זו לא תהיה תרופה לחייל שנפל בפזצט"א וכואבת לו הברך. זה לא יקרה. אין שום סיכוי שדרך השימוש בקנאביס הרפואי, החשיש יעבור לגליזציה. אני מתנגד לכך בכל תוקף. החשיש הוא באמת סם מסוכן, ויכול לפגוע באנשים באופן משמעותי. גם מורפיום הוא סם הרבה יותר מסוכן, ובתור רופא אני משתמש בו רק כשאני צריך".

 

כל הזכויות שמורות ©
 

 
המלצות ותגובות
כותרת:
שם:
תוכן:

site by muza - קידום עסקים

ESN - בניית אתרים