היום לפני

שבויי מלחמת יום הכיפורים שבים מסוריה

עמירם גיא היה השבוי הראשון שירד ממטוס הצלב האדום בנמל התעופה בן גוריון בלוד, לבוש מכנסיים לבנים קצרים וחולצת טריקו כתומה. בעמוד הראשון של "הארץ" נראתה תמונתו כשהוא "בזרועות חברתו, חיבוק ראשון לאחר שבי ממושך".

1.6.1974 היום לפני 36 שנה
טל לוי, לין | 01.06.2010
לכתבה המלאה הארץ >>

11 חיילים פצועים נוספים ירדו אחד אחד מהמטוס ב-1 ביוני 1974 - ראשוני שבויי מלחמת יום הכיפורים ששבו לישראל. רובם היו אנשי צוות האוויר: איתמר ברנע, יעקב שלום אריאל, גבריאל גרזון, נח מיכאל הרץ, יעקב יעקבי, שלום לבי, אביקם ליף, זאב נשר, אברהם עשהאל, בנימין קרייתי ועמיחי רוקח. תמורתם החזירה ישראל 25 חיילים סורים וחייל מרוקאי אחד, שנחתו בדמשק ביום שחרורם. בכך "בוצע למעשה השלב הראשון של הסכם הפרדת הכוחות, שקבע, כי תוך 24 שעות מחתימת ההסכם תהיה החלפת שבויים פצועים", כתב סופר "הארץ" עמוס חדד.

בה בשעה שהשבויים הישראלים עשו את דרכם ללוד, עלו על המטוס לדמשק השבויים שהיו בידי ישראל. "רובם צעדו בכוחות עצמם אל כבש המטוס, בלי להפנות ראשם לצד כלשהו, כשבידיהם תיקים ושקיות שהכילו חפצים אישיים. מטוסם התמהמה להמריא, וחרדה התעוררה בחיילים הרבים שעמדו במתקן בשדה התעופה. 'הסורים בגדו בנו', אמרו כמה מהם".

אחרי חצי שעה שבה מנועי המטוס פעלו בלא שהמריא, התברר כי בסך הכל חלה אי הבנה בנוגע למספר השבויים שישוחררו: בישראל ציפו ל-15, אך הסורים שיחררו רק 12 מתוך 15 שבויים - שלושת האחרים, אמרו בסוריה, בריאים ויישארו בינתיים בשבי.

על הקרקע בלוד חיכו לשבויים הפדויים בני משפחה ובכירי המדינה: אבא אבן, משה דיין, מוטה גור. "קצינות חן שניצבו ליד כבש המטוס הגישו לחיילים זרי פרחים, דפי הסבר על מה שהתרחש בארץ מאז מלחמת יום הכיפורים וחבילת שי מיוחדת, מתנת האגודה למען החייל, הגדולה ביותר שניתנה אי פעם לחיילינו", סיפר עמוס חדד.

בשיחות ראשונות עם החיילים החוזרים, הם סיפרו כי על שחרורם נודע להם רק דקות ספורות לפני שהועברו למטוס שהשיב אותם ארצה. מעבר לכך לא שמעו העיתונאים דבר מפי השבויים, שהודרכו לא לדבר עם התקשורת וקיבלו תדריכים לגבי מה מותר ואסור להם לומר.

מנמל התעופה הוסעו השבויים לבסיס צבאי סמוך, ואחר כך נלקחו לביתן 38 בבית החולים תל השומר, לטיפול ראשוני. "ב-11:30 החלו להגיע האמבולנסים מנמל התעופה", דיווחו סופרי "הארץ" מבית החולים. "קריאות עידוד ושמחה ומחיאות כפיים קדמו את פני הבאים, שירדו כולם בכוחות עצמם מן האמבולנסים והובלו לעבר הביתן. מקבלי פניהם הופתעו לראות כי שיער ראשם לא היה מגולח כפי שנעשה לפדויי השבי המצרי".

"כולם נראו מחייכים ומאושרים לשוב הביתה. קריאות 'איפה אמא' ו'איפה אבא' נשמעו מפי החוזרים. איתמר ברנע, שמטוסו הופל מעל דמשק ב-21 באוקטובר, פגש את אשתו שנשאה בזרועותיה את התינוקת לילך אשר נולדה כשהיה בשבי. לאחר בדיקה כללית של הפצועים הצהיר ד"ר מרדכי שני, מנהל המרכז הרפואי על שם שיבא, ש'כללית מצב כולם, פרט לאחד, טוב'. הוא העריך שהשבויים קיבלו טיפול רפואי טוב".

מחוץ לביתן 38 שלפו חבריו של עמירם בקבוק ויסקי שהביאו אתם. עמירם לגם ראשון, וחבריו דחקו בו להעביר את המשקה הלאה. "הוא העביר את הבקבוק אל חבריו, שלא השאירו ממנו טיפה", דיווחו סופרי "הארץ". אמא אחת התעלפה בלחץ החום וההתרגשות. אחד ממקבלי הפנים קרא למשה דיין, שהיה נוכח במקום, להתפטר מהממשלה, אבל הרוב קראו לעברו: "כל הכבוד". אביו של אחד השבויים שטרם חזר הסתובב בקהל בניסיון לקבל מידע כלשהו על בנו, אך כוחות הביטחון מנעו ממנו לגשת אל השבויים החוזרים.

כל הזכויות שמורות ©
 

 

site by muza - קידום עסקים

ESN - בניית אתרים