יגאל כוחלאני

המצרים חדרו למעוז ולאחר קרב מר - נכנענו

עם תחילת המלחמה הפגיזו המצרים את מעוז "מצמד״ והקיפו אותו מכל עבריו. במשך ארבעה ימים החזקנו מעמד. כל אותה עת הובטח לנו סיוע ואחר כך גם פינוי - ואולם לשווא. להיפך, שלושה טנקים ונגמ"ש שהצליחו להגיע, התמקמו מחוץ למעוז וטענו שאין להם רשות לחבור אלינו. מאוחר יותר נפגעו כולם. הייתי אלחוטן בגדוד הקשר 197 באוגדה 252 ושימשתי כאלחוטן במעוז. כוח האדם במוצב מנה 17 חיילים מהחטיבה הירושלמית, ארבעה שריונרים וכן שני קצינים וחייל מחיל ההנדסה. אלו הגיעו על מנת להפעיל את מתקן "אור יקרות", שהיה אמור להצית את תעלת סואץ. עוד היו עמנו גם קצין קישור לאו״ם וטרקטוריסט. בשמונה באוקטובר התקבלה במעוז פקודה מ'משנה 23' ובה רעיון אווילי לחילוצנו: לנסות לכבוש את הגשר המצרי ואז לחצות לצד השני, שם ממוקמים כוחותינו. סירבנו. זאת התאבדות בטוחה. לאחר מכן ביקש אותו קצין, כי נשתלט על סירות צליחה מצריות ונחתור עמם לאגם המר הגדול. משם יחלצו אותנו. גם הוראה זו לא בוצעה כמובן. ביום הרביעי למלחמה, לאחר שמלאי התחמושת אזל ובעקבות הסתערות כוחות רגליים ושריון מצריים, הובטחה לנו ״אש על מעוזנו". נתבקשנו לרדת מעמדות הקרב ולהתרכז בבונקר החמ"ל. עד היום אנחנו מחכים להפגזה. המצרים חדרו למעוז. ניהלנו קרב נגד כוח מצרי עדיף חמוש ברימונים, אר פי ג'י, פצצות עשן ותוך ירי בלתי פוסק - לבסוף הוחלט על כניעה.