יחזקאל (חזי) ויסמן

לוחם נח״ל במעוז ה"כפר"

חייל מצרי דרש שנצא עם ידיים מורמות

אחרי שלושה ימים של לחימה נכנסו המצרים למעוז. היינו בתוך הבונקר המרכזי ושני חיילים שלנו שמרו על הפתחים ומנעו מהמצרים להיכנס. בלילה המצרים לא נלחמו.

בבוקר פנה חייל מצרי דובר צרפתית בקריאות רמות לעברנו והציע לנו להיכנע. אחד החיילים במוצב, אריה מרבדים, ידע צרפתית והחל לדבר אתו. המצרי אמר שהמעוז כבוש, אין לנו סיכוי לחיות אם לא נכנע ודרש שנצא עם ידיים מורמות.

הייתה לנו הוראה לא להיכנע. החל ויכוח במעוז מה לעשות: האם להלחם עד הכדור האחרון או להיכנע.

בינתיים איבד אחד החיילים את עשתונותיו ופרץ בריצה החוצה. המצרים ירו בו למוות. בסופו של דבר החלטנו להיכנע. המצרים נדהמו להיווכח, כי הכוח שעמד מולם היה קטן ורובו פצוע. העבירו אותנו על גבי רכב לצד השני של התעלה, לעיר סואץ ומשם ברכב לקהיר. שם החל הסיוט שנקרא שבי. הצלחתי להשתקם, לפחות חלקית, מהלם השבי.