ערים בלילה גם ב- facebook
אנחנו מחכים לכם עם עדכונים, סיפורים וסתם קישקושים
בכתובת :
https://www.facebook.com/groups/250847738298846/
אחד המבחנים הקשים ביותר, מבחן העלול להיקרות בדרכו של כל חייל, הוא השבי. שני אנשי צוות–אוויר, שנפלו בשבי, מספרים על החודשים הארוכים בכלא בדמשק, על ייסורי הגוף והנפש, החברות וההשפעה האדירה של ניסיון זה על החיים שאחרי. גם היום, יותר משלושים שנה אחרי, נמצאים חיילי צה"ל בשבי אויב. התקווה היא שסיפורם יסתיים כפי שמסתיימת כתבה זו.
אלעזר בן לולו | צילום: שקד סבג וענבל גולומב
"ישנה מלחמה, ואחרי מלחמה בא תורו של שלום, או לפחות הפוגה או שביתת נשק", כתבה הסופרת והפילוסופית הצרפתיה, סימון דה–בובואר. "התותחים משתתקים ושני הצדדים קוברים את חלליהם ומטפלים בפצעיהם של הפצועים ושבויי מלחמה חוזרים לביתם. מעל ומעבר לסכסוכי הדמים, פיתחו העמים מעין שיטה של סחר חליפין בחיי אדם, כלומר חילופי שבויים. זוהי מסורת עתיקת יומין, אשר אמנת ז'נבה נתנה לה גושפנקא של חוק בינלאומי מוכר".
במהלך מלחמת יום הכיפורים נפלו בשבי המצרי 242 חיילי צה"ל, בשבי הסורי 68 ובלבנון ארבעה. בידי צה"ל נפלו 8,372 חיילים מצריים, 392 סורים, שישה מרוקאים ו–13 עיראקים. חילופי השבויים עם סוריה נערכו בין ה–1.6.1974 וה–6.6.1974 ובמהלכם הוחזרו גם השבויים המרוקאים והעיראקים.
שניים מבין השבויים הישראליים שהוחזרו היו סא"ל (מיל') אורי שחק וסא"ל (מיל') נח הרץ, שני טייסי קרב שנטשו את מטוסם ושהו יחד במשך ארבעה חודשים בכלא אל–מאזה בדמשק. הקשר בין השניים נוצר עוד לפני המלחמה, כאשר אורי הדריך בבית–הספר לטיסה בין השנים 1968–1970 ונח היה אחד מחניכיו בקורס מספר 60. לאחר מכן המשיך אורי לטייסת "האחת" בבסיס חצור ונח שובץ לטייסת "הנמר המעופף" ובמלחמה סופח לטייסת "מגיני הדרום". למרות שעברו למעלה משלושים שנה, זיכרון השבי עדיין טרי. זה הוא סיפורם של השניים, סיפור של ייסורים ואומץ, סיפור הנמשך גם היום.
עמותת "ערים בלילה" היא עמותה שהוקמה למען שבויי צה"ל ומאגדת בתוכה כיום 300 לוחמים פדויי שבי מכל מלחמות ישראל. העמותה שמה לה למטרה להיטיב את מצבם של אלה שנתנו את המיטב שבהם למדינה. העמותה עוסקת בעזרה הדדית, ניהול קבוצות תמיכה, ייצוג מול משרד הביטחון ופיתוח דרכי טיפול חדשניות. כמו כן, מסייעת העמותה, בפיתוח הליכי שיקום טיפול חדשניים, אוספת חומרי ארכיון ומתעדת את מורשת הקרב של חבריה.
אל"מ (מיל') איתמר ברנע נפל בשבי הסורי ב–21 באוקטובר 1973,
לאחר שמטוס הפאנטום שלו נפגע תוך כדי קרב אוויר.
כיום, אחרי יותר משלושה עשורים בהם שירת כפסיכולוג
הראשי של חיל–האוויר וראש מחלקת נפגעים בצה"ל,
ד"ר ברנע הוא הפסיכולוג הקליני הראשי בנט"ל, המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה על רקע לאומי.
ד"ר ברנע מסביר כי נהוג לחלק את הזמן לאחר האירוע הטראומתי, שבמקרה הזה הוא השבי, לתקופת הטראומה ולתקופת הפוסט–טראומה.
"טראומה היא חוויה רגשית מכאיבה העשויה להסב נזק משמעותי ומתמשך לתפקודו הנפשי של אדם ולהתפתחותו", מגדיר ד"ר ברנע. "המרכיבים העשויים להפוך אירוע לטראומתי יכולים לנוע מאיום של מוות או פגיעה חמורה בנו או באדם אחר ועד תחושה של חוסר אונים או אימה".
המשמעות המקורית של המילה היוונית טראומה היא "פציעה" או פגיעה ברקמת הגוף. כיום, הושאל מושג זה לפגיעה נפשית. בתקופה זו מתעוררת תגובת לחץ שיכולה לבוא לידי ביטוי בחוסר שקט, עיסוק בלתי פוסק במה שקרה, תמונות של האירוע, חוסר שינה, חלומות קשים, עצבנות וכדומה. הטראומה פוגעת בתחושת הרצף בין עבר, הווה ועתיד. האירוע הטראומתי מציף את תחושת ההווה והעתיד של הנפגע ואירועי החיים מאבדים ממשמעותם.
"הטראומה מציפה את הנפש והטיפול בה נועד לצמצם את כוחו של האירוע, להשיב אותו לגדר זיכרון ולהחזיר את רצף הזמנים על כנו", מציין ד"ר ברנע. "מרבית האנשים שנחשפו לאירוע טראומתי משתקמים תוך מספר חודשים ללא עזרה. כמו הגוף, גם הנפש יודעת להחלים מפצעיה והתערבות בשלב ראשוני זה, מטרתה לעבד את האירוע תוך שחזור הרגעים הקשים והקניית כלים לשליטה בדימויים, למניעת חודרנות, לוויסות הרגשות, לחזרה לשגרת חיים ולבניית היכולת להסתגל מחדש לחיי היום–יום".
במידה ותסמיני הטראומה לא חולפים לאחר תקופה מסוימת, מוגדר המצב כפוסט–טראומה. "המצב נגרם כתוצאה מחוסר היכולת של המנגנונים הנפשיים להתמודד עם האירועים שחווה", מסביר ד"ר ברנע. במצב זה ממשיך האדם שעבר טראומה לחוות תופעות של חודרנות כאשר גירויים מסוימים עלולים להחזיר אותו לזירת הטראומה.
"פוסט–טראומה בשבי זו תופעה שונה", מדגיש ד"ר ברנע, "משום שלא מדובר באירוע חד פעמי, אלא בתקופה ארוכה של השפלה, ייסורים וחוויות בלתי נסבלות. לכן התגובות והשפעותיהן שונות מאשר אירועי הלם קרב או פעולות טרור".
פוסט–טראומה יכולה להתבטא בסימפטומים פיזיים ונפשיים שונים כגון: הפרעות שינה וסיוטי לילה, היזכרות חוזרת ונשנית בתקיפה, אובדן היכולת לזכור את פרטי האירוע, תחושות ניתוק והתרחקות רגשית מבני אדם, תנודות קיצוניות במצבי רוח ומתח כללי.
"התופעות יכולות להופיע מיד לאחר האירוע, בחודשים הראשונים, או גם זמן רב (שנים) אחריה ולאורך זמן", מסביר ד"ר ברנע. "יש פדויי שבי שרק לאחר שנים הבינו שהדברים שמפריעים להם קשורים בחווית השבי".
הטיפול המרכזי בפוסט–טראומה הוא בעיקרו פסיכולוגי, לרוב התנהגותי–קוגניטיבי. היום יש גישה טיפולית שנקראת EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprogramming) שיטה זו, המשלבת תנועות עין מהירות עם שחזור הטראומה בידי המטופל, יעילה מאוד לטיפול בהפרעות חרדה וכמובן טיפול תרופתי להקלת הסימפטומים, כגון תרופות נוגדות דיכאון וחרדה.
בהקשר לטיפול בפדויי שבי, טיפול בשלב של פוסט–טראומה יפנה את המטופל לחלוף במחשבתו על פני אירועי חייו, לעתים במסגרת של טיפול קוגניטיבי וטיפול של חשיפה שמטרתו לזהות את המחשבות הנקשרות אצלו לאירוע הטראומתי. "בחשיפה מתקיים עימות ישיר ואמיץ עם הטראומה. הנפגע מדמיין את האירוע, מדבר עליו וחושף את עצמו, עקב בצד אגודל, לגירויים המעלים את זיכרון הטראומה", מסביר ד"ר ברנע. "זה הוא תרגול מתמשך, ההופך בהדרגה לפחות ופחות מאיים ומחריד. הטיפול מלווה ונותן חלל לתחושות הקשות של המטופל". אחד המטופלים הגדיר זאת כך: "הטיפול הוא המקום היחיד שבו אני יכול לדבר על מה שעובר עלי. מחוץ לחדר אני לגמרי לבד עם המחשבות התחושות".
אנשים רבים שעברו טראומה מלווים בתחושה מתמשכת של לחץ וחרדה וזו מקבלת ביטוי גם בגופם: מתח בשרירים, דופק מהיר ועייפות מתמדת. במסגרת הטיפול לומד המטופל שיטות שונות על–מנת לשפר את הלחץ הגופני ולהחזיר את האיזון לתפקודו היומיומי.
"ניתן לומר באופן כמעט ודאי כי רוב פדויי השבי לקו במצב פוסט טראומטי", טוען ד"ר ברנע. "לכן חשוב מאוד לטפל מיידית באנשים שחוו טראומה ולא לתת לשנים לחלוף. טיפול מיידי מצליח למנוע התפתחות מצב פוסט טראומטי עתידי".
נט"ל (המרכז לטיפול נפגעי טראומה לאומית), מעניק לנפגעים מקום טיפולי עם הרגשה של בית בו יוכלו להקל על הסימפטומים ולקבל תמיכה מאנשים שחוו אירועים דומים.
site by muza - קידום עסקים
ESN - בניית אתרים