מלחמת ההתשה

מלחמת ההתשה בין ישראל לבין מצרים, החלה במרץ 1969 ונמשכה עד ה-7 באוגוסט 1970, מועד בו הסכימו הצדדים על הפסקת אש. שמה ניתן לה בעצם על ידי שליט מצרים, גמאל עבד-אל נאצר שטבע את הכינוי "חרב אל אסתנזאף״ - מלחמת ההתשה.

במשך כשנה וחצי, לאורך תעלת סואץ, קיימה מצרים מלחמת התשה נגד כוחות צה"ל באמצעות הפגזות ופשיטות חוזרות ונשנות על המוצבים לאורך התעלה. במקביל ניסתה מצרים להוביל באו״ם החלטה שתאלץ את ישראל לסגת מסיני. אולם ללא הצלחה.

ישראל שמרה על הישגיה במלחמת ששת הימים ופעלה למנוע כל הישג קרקעי של מצרים. במהלך המלחמה פעל חיל האוויר הישראלי, בדרך כלל כתגובה וכגמול על תוקפנות מצרית, ותקף מספר רב של מטרות בעומק מצרים. התקפות אלו התישו את המצרים, שלא היה להם כל מענה להתקפות מהאוויר ובזכותן הסכימה לבסוף מצרים להפסקת האש. ראשיתה של המלחמה ודפוסי התנהלותה כללו בדרך כלל התקפות ארטילריה ופשיטות קומנדו מצריות על מוצבי צה״ל שעל גדות תעלת סואץ. ישראל בתגובה נקטה בצעדי תקיפה מהאוויר בעומק מצרים ופגיעה במתקני תשתית. בנוסף יצא צה״ל לפשיטות קומנדו על אתרים צבאיים. מעורבותה של ברית המועצות במצרים העמיקה במהלך תקופה זו.

במלחמת ההתשה איבדה ישראל 594 חיילים מהם 260 בחזית הדרומית. עוד 127 אזרחים ישראלים נהרגו. רבים מהם בעת בניית קו המוצבים ״בר-לב״י לאורך התעלה. בנוסף הצליחו הכוחות המצריים לקחת בשבי טייסים שפעלו בעומק האויב ולוחמים ישראלים, רובם במהלך פשיטות שערכו לוחמי קומנדו מצרים מעבר לתעלה.