מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום כיפור פרצה ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, בהתקפה מפתיעה של צבאות מצרים סוריה על ישראל. המלחמה המרה, שנמשכה עד ל-24 באוקטובר 1973, הסבה לנו אבידות כבדות: 2,297 חללים, 7251 פצועים ועוד 294 שבויים.

סמוך לשעה 14:00, ביום הקדוש ביותר לעם היהודי, פתחו הכוחות המצריים והסורים בהתקפה משולבת ומתואמת על כוחות צה״ל בדרום ובצפון.

כוחות צה"ל התקשו מאוד להתמודד עם הכוחות הצבאיים ולהדוף אותם אל מעבר לקווי הפסקת האש. הסורים נדחקו ראשונים אל מעבר לקו הסגול אולם המצרים אחזו בדבקות בגדה המזרחית של תעלת סואץ והוסיפו להסב אבידות כבדות לצה״ל. לאחר סירובו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת להפסיק האש ובמקביל, הפעלת רכבת אווירית סובייטית, הורה נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון על הפעלת רכבת אווירית לסיוע צבאי לישראל. בתוך ימים השתנתה תמונת הקרב וצה״ל שב והביס את האויב מולו.

שלושה שלבים למלחמה: הראשון - שלב הבלימה (6 עד 10 באוקטובר). השני - פריצת הקווים הסוריים והתייצבות בחזית המצרית (14-11 באוקטובר) והשלב השלישי (24-15 באוקטובר) בו הובקעה החזית המצרית וכותרה הארמיה השלישית. כוחות צה"ל התקרבו עד כדי 101 ק"מ בלבד מקהיר וברמת הגולן הייתה דמשק בטווח תותחי צה״ל. הפסקת האש נכנסה לתוקף בשתי החזיתות ב-24 באוקטובר. המתקפה הערבית הפתיעה את ישראל בשני מישורים: ראשית בעצם העיתוי ובנוסף - באיכות הלחימה של הכוחות המצרים והסורים. למלחמה עצמה לא הייתה השפעה צבאית חריגה ולא הושגה בה הכרעה חד משמעית במונחים צבאיים. יחד עם זאת, היו לה השפעות פוליטיות ומדיניות רבות והעיקריות שבהן: מהפך בדפוסי ההצבעה לכנסת של ישראלים רבים, שלא סלחו להנהגה, וכן הסכם השלום שנחתם בין ישראל למצרים.