מנחם שמואל

נתקל במארב חי"ר מצרי שהסב אבידות כבדות

"המצרים עשו וידוא הריגה אבל לא פגעו״

הייתי שריונר בגדוד 79. בשבת הפציצו מטוסים מצרים את המחנה שלנו ואת שדה התעופה. החלנו לנוע לכיוון התעלה. הפלוגה פוצלה ואנחנו היינו כוח של שלושה טנקים. כשהגענו למעוז ״מצמד״ עלינו לעמדת קרב וירינו פגזים על מטרות מזוהות. משם נסענו על ציר התעלה עם נגמ"ש שהצטרף אלינו. לפנות בוקר נתקלנו במארב מצרי. המשכתי בנסיעה מהירה וחלפתי על פני המארב אבל טנק אחר נפגע. שמעתי את סגן גבי מדווח: ״נפגעתי, המצרים מקיפים אותי... הם עולים לטנק..." ואחר כך דממה. חזרנו לכיוון הטנק שלו ואז חטפתי פגיעה בזחל ולא יכולתי לנוע. אפרים, מפקד הטנק שלי, הורה לטנק השלישי להמשיך ולנוע. בינתיים שוב פגעו בנו. אפרים הורה לצאת מהטנק. יצאתי החוצה והמצרים ירו עלינו אש תופת. הבחנתי שיש לידינו טנק ונגמ״ש פגועים. רצתי לטנק השני, תפסתי עמדת מסתור והחזרתי אש בעוזי שלי, שהיה, נוסף לכל הצרות, פגום. תוך כדי כך הביאו החברה מקלע 0.3 אבל גם הוא לא תיפקד היטב. מדי פעם נפגע עוד חייל. לקראת בוקר ראיתי שהמקום "מוצף" חיילים מצרים המתקדמים באין מפריע. הם עברו מחייל לחייל וירו בו למוות. חיכיתי בכאב לתור שלי למות. כעסתי שזה קורה בתחילת המלחמה ולא הספקתי להלחם מספיק. המצרים ירו. למזלי הכדורים פגעו לידי ולא בי. מאוחר יותר הם חזרו לחפש חיילים חיים וכך תפסו אותי.