ושבו בנים לגבולם

הנה באות דמעות טובות

מציפות וממלאות

מלטפות לי – שוטפות את הפנים

הנה שבו בנים. 

הנה באות דמעות טובות

אני רואה תמונות עוברות

אני רואה אותך –  חוזר בחלומות

על נהרות וסליחות. 

 

תשוב – יודעת שתשוב

ושוב אל הגינה

לפרח שצמֶא לך

לבית שמוסר לך

"ושבו ושבו ושבו – בנים לגבולם". 

 

עיניים לא נעצמות

על מה מילים שנִכתבות

מה מספרות לך? מה מבקשות?

הן לא שותקות. 

 

תשוב – יודעת שתשובו

שוב אל הגינה

לַפרח שצמֶא לך

לַבית שמוסר לך

"ושבו ושבו שבו – בנים לגבולם" 

 

...."מינעי קולך מבכי – ועיניך מדימעה.....ושבו מארץ אוייב – ויש תקווה ...ויש תיקווה לאחריתךושבו בנים לגבולם"  

 

 תשוב (אני) יודעת שתשוב

ושוב אל הגינה

לפרח שצמא לך

לבית שמוסר לך

ושבו ושבו שבו – בנים לגבולם -

ושַבו כולם.