שבויי גוש עציון

בתחילה נכלאו השבויים במשטרת חברון למשך שבעה עשר יום כאשר הלגיון שומר עליהם מפני ההמון החברוני שהוסת בידי ראש העיר, עלי ג'עברי.

על פי ההסכם שנקבע בין הצלב האדום ללגיון הערבי, היו הפצועים, הנשים והצוות הרפואי אמורים להתפנות היישר לירושלים. אך כאשר הגיעו לבית לחם התברר כי הדרך חסומה על ידי הצבא הבריטי שביום זה, ה' אייר,  15 במאי, יום הכרזת המדינה, פינה את שארית אנשיו מירושלים. לפיכך הופנו גם הם באופן עראי לחברון, ושוכנו באורוות הסוסים של המשטרה. למחרת הוחזרו לבית לחם, אך אז פרצו הקרבות על רמת רחל. עשרה ימים "שוכנו" במשטרת בית לחם, ושוב טולטלו לחברון.

לאחר שסללו הירדנים דרך ליריחו שעוקפת את ירושלים, הועברו כולם לעבר הירדן, למחנה השבויים אום-ג'ימאל. כשהגיעו לשם, כבר היו שם אנשי נהרים, ואנשי העיר העתיקה.

במשך תשעת חדשי השבי הגיעו למחנה שבויים נוספים שנפלו לידי הירדנים בחזיתות השונות. בסך הכל עברו במחנה השבויים באום אל-ג'ימאל 792 שבויים ושבויות מקרבות מלחמת העצמאות. המספר הגדול ביותר של שבויים שהיו במחנה בזמן אחד היה כ-690 איש.

שני אנשים מתו במחנה. האחד – חיים שר , חבר רבדים, נורה על ידי אחד משומרי המחנה ללא סיבה.

השני, חדש, תושב העיר העתיקה, שמת בגלל בריאות לקויה.

השחרור נעשה בהדרגה. בכ"ח אייר תש"ח  6.6.48, ששה ימים לאחר הגיען למחנה, שוחררו הנשים. בכ"ח חשון תש"ט, 30.11.48,  שוחררו זקנים, חולים וילדים. ב-ד' שבט, 3.2.49 שוחררו הפצועים קשה והבלתי לוחמים.  לאחר תשעה חדשי שבי שוחררו יתר השבויים בארבע קבוצות, בהפרשים של כמה ימים בין קבוצה לקבוצה. אחרוני השבויים חזרו ב-ב' אדר תש"ט, 3.3.49.

מתוך אתר ההנצחה והמורשת בכפר עציון