הפגישה שלי עם הנרי קיסינג'ר

לפתע אני מקבל טלפון מיונה – הנרי מגיע לארץ לכנס הנשיא לכבוד 60 שנה למדינה והוא ישמח להיפגש עם פדויי שבי. את בטוחה?? אכן כן, יש מועד ומקום ורק צריכים להתכונן. ישבנו להכין רשימת משתתפים כך שתדגיש את שבויי סוריה ממלחמת יום הכיפורים, אשר הנרי פעל למענם במסע דילוגים אינטנסיבי ואף היה בקשר עם הוריו של הטייס עמי גיא, כנציגי הורי השבויים.
 
הרגע המיוחל הגיע. נקבעה לנו פגישה עם הנרי ב - 12.00 בצהרים,לחצי שעה במלונו, כי עליו לישון לקראת הדיונים שנקבעו לו לאותו יום אחה"צ. יצאתי את ביתי בשעה 06.00 כדי לא להיקלע לפקקים או למחסומים שתוכננו באותו יום בשל ביקורו של הנשיא בוש בירושלים.

הגעתי למלון ענבל, ליד גן הפעמון בירושלים, פניתי לחדר האוכל וכמו גדול סעדתי עם אורחי המלון ארוחת בוקר דשנה כמו שרק בתי מלון ישראלים יודעים להכין, והמתנתי. לפתע נזכרתי כי שכחתי לקחת את המצלמה מהמכונית ושמתי את פעמי אליה. בדלת הכניסה למלון, בעודי יוצא, נכנס ממש למולי אדון גורבשוב. האיש נראה בדיוק כמו הטלביזיה, נושא את כתם הלידה המוכר על מצחו ומלווה בפמליה. מכיוון שהייתי ממש מולו בירכתי אותו ב"שלום", הוא ענה לי בשפתו. המשכתי בדרכי. נזכרתי בטיפול לו זכו השבויים הרוסים במלחמת העולם הראשונה והשנייה כששבו מגרמניה לרוסיה, והחלטתי לא להזכיר לו שאני פדויי שבי.
 
הגיעה השעה. נכנסנו לאחד האולמות של המלון והמתנו לבואו של הנרי. באחור של 10 דקות נכנס לחדר בצעד כבד עם עוזרת – הנרי.
כבר בדברי הפתיחה שלו ניכרה בו התרגשות. הוא פתח ואמר כי הוא נרגש ושמח מאוד לפגוש אותנו וכי הפגישה חשובה לו מאוד. הצגנו את עצמנו, הוא הציג מספר שאלות בקשר למקום הנפילה, זמן השהות בשבי, שאל אותנו אם עינו אותנו ומה מצבנו היום.
השיחה החלה לקלוח ולמדנו ממנו מספר דברים שזו הפעם הראשונה שאנו שומעים מאז המלחמה. הנרי טרח להזכיר כי בשל מוצאו היהודי הוא הרגיש מחויבות עצומה ומיוחדת למדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים. לדבריו, ביום השני למלחמה הייתה הערכה בבית הלבן שישראל מייצבת את קו ההגנה בצפון דווקא ותתמודד עם הסורים אולם בדרום הייתה דאגה גדולה למצבה של ישראל. נתקבלו בידיו נתוני הטנקים הפגועים, המטוסים שנפלו, מספר הלוחמים שנפגעו וגודל הצבא שחדר לסיני. הוא ושאר הפקידים שעסקו המלחמה הופתעו מאוד. לדבריו הצורך הראשוני היה להחזיר לצה"ל את רמת המלאי שלו ובאופן דחוף. בעוד אני וחברי במעוז המזח, שבפתח הדרומי של תעלת סואץ, דואגים להדוף את החיילים המצרים ממש מתעלות המעוז, לפגוע בטנקים שלהם שניסו לחדור למעוז ממספר מקומות ולהישרד, הנרי עסק בלוגיסטיקה, פשוטו כמשמעו. כך למשל, לפי זכרונו לאל על היו אז 8 מטוסי תובלה מתאימים בלבד ובאירופה חסרו לאמריקאים מטוסים במספר הנדרש. מה עושים ? כמו באמריקה, פונים לסקטור הפרטי. פשוט ? ממש לא! איזו חברת ביטוח תבטח מטוסים שנכנסים לאזורי קרבות? אז בעוד אנו נלחמנו על חיינו, הנרי התעסק עם ביטוח.

למזלנו הנרי פתר את בעיית הביטוח והמטוסים זרמו. בסיפורו של ברטוב "דדו", הוא מתאר ישיבת ממשלה אחת בזמן המלחמה, בה נשאל הרמטכ"ל מה מצב המלאים של צה"ל והשיב: "אנחנו יורים ביום מה שאנחנו מקבלים מהאמריקאים בלילה". זה היה המצב ויבורך הנרי על פועלו.
 
את מסע הדילוגים שלו בין ישראל לסוריה, מיד לאחר המלחמה תאר כך: " קיימתי ישיבה בישראל עם הקבינט הביטחוני. הישיבות גזלו בערך שעה מזמני, וטסתי מיד אחר כך לדמשק. הנשיא אסד היה הכתובת הראשונה לכל פגישותיי. הוא ניהל את כל המו"מ בדרך שלו. כיצד? נכנסתי אליו, פרסתי בפניו את תוכן שיחותיי האחרונות עם הישראלים, הוא שאל שאלות בדק נתונים ובסוף השיחה אמר לי: "הבט, אני מזמין עכשיו את הגנרלים שלי, את העניין הזה והזה והזה אל תזכיר בשיחתך איתם, על כל השאר אתה יכול לדבר". נכנסו הגנרלים. פרסתי בפניהם מהתחלה את כל העובדות מהישיבה האחרונה בישראל, מבלי להזכיר את הנושאים המחוקים על ידי אסד. הם שאלו שאלות, בדקו נתונים ואז אמרו לי, "בסדר, נכניס עכשיו את ההנהגה האזרחית אבל אל תגיד להם את העניינים האלה והאלה והאלה". נכנסה ההנהגה האזרחית. פרסתי בפניהם מהתחלה את כל העובדות מהישיבה בישראל, הם שאלו שאלות בדקו נתונים והביעו עמדות. לאחר כל זאת, אסד סיכם את הישיבה".

ישיבה כזו – והיו רבות במהלך הדילוגים – ארכה כ 6 עד 7 שעות בעוד שבישראל ישיבה כזו ארכה שעה בלבד. הבעיה הייתה שבישראל התפוצצו. לא הבינו מה קורה במהלך אותן שעות ארוכות. כמה זמן הוא יושב שם? איתנו הוא יושב רק שעה! אולי הוא מוכר אותנו? מה הוא לא מגלה לנו שהוא מגלה לסורים?

הנרי מצא לנכון לציין בפנינו שבמגעיו אם הסורים הם מעולם לא יזמו לדבר על נושא השבויים. אם ישראל לא היתה מעלה נושא זה על שולחן הדיונים, מצידם הנושא לא היה עולה כלל במסגרת הסכם הפסקת האש. בעניין זה השווה הנרי את הסורים לויאטנמים.
לשמחתנו מסע הדילוגים הצליח. אכן, בגלל הנרי, פועלו השפעתו והצלחת מגעיו עם הסורים, שוחררו שבויי סוריה בחלוף כ- 9 חודשים בשבי האויב. כשהנרי שב בפעם הראשונה עם רשימת השבויים בסוריה, הורו לו הסורים שלא לגלותה אלא לממשלה. בכל זאת לא התאפק ידידנו הנרי וטלפן לאבא של עמי גיא. הוא לא הודיע לו במפורש כי הוא נושא עימו את הרשימה, את הסוד יש לשמור, רק אמר לו כי יפתח בקבוק יין – הא ותו לא.
 
גלעד רגב נשא דברים בשם פדויי השבי, סיפר על עצמו, על הידיעות של השבויים בדבר מגעיו של הנרי במסע הדילוגים, הקריא לו קטעים מהיומן שחיברו הוא וחבריו בשבי והעניק לו את החוברת מתנה. יונה מסרה להנרי עותק מעבודת המחקר שלה לתואר שני שעוסקת בפעילות הורי השבויים במלחמה ולאחריה ואנוכי, הענקתי להנרי תעודת עץ על שמו ביער השבויים, הודיתי לו על פועלו והסברתי לו מהי מצוות "פדיון שבויים" בתורה ומדוע עשה מלאכת צדיקים בעניין זה.

ישבתי לידו, קרוב מאוד, והבחנתי שעיניו כוסו לחלוחית שעה שהרעפתי עליו תודות. הוא הזדרז לשאול אם אפשר לתרום ליער השבויים, ואני מיהרתי, כמנהגי בשנות פעילותי בעמותה, להשיב בחיוב באורח כמעט אוטומטי, והוא הודה לי על כך.
הפגישה שתוכננה לחצי שעה נמשכה כשעה וחצי. בתום הפגישה, לאחר שדוד אבודרם התחבק עם הנרי כמו בן משפחה לאותה מלחמה, התחבקנו כולנו עימו והצטלמנו באווירה של אחים לפרשה היסטורית עצומה, עתירת פעולה ורגש, שעיצבה לנו ולמעשה לכל עם ישראל, את המציאות בה אנו חיים היום.
 
תודה לך הנרי – מי ייתן וירבו כמוך.

מאת: רם דורון