הלילות הלבנים של פדויי השבי

01/07/2009  רחלי בינדר - אפוק טיימס ישראל

יואב בן דוד חזר מהשבי הסורי ב-5 ביוני 1974, כתשעה חודשים לאחר שנישבה במלחמת יום כיפור.

הוא ניסה לנהל חיים רגילים, אך מהר מאד הבחין שלאחר חזרתו מהשבי התפתחו אצלו בעיות המונעות ממנו לתפקד ביום יום ככול האדם.

ספינת שייט

יואב בן דוד עם לוחמים פדויי שבי בשייט טיפולי - באדיבות יואב בן דוד
תחילה חשב שיש לו בעיות באישיות, שמשהו דפוק אצלו באישיות מלידה, עד שיום בהיר אחד התגלגל לידיו מחקר שעשה יובל נריה לצורך קבלת הדוקטוראט עם פרופסור אבי עורי ופרופסור זהבה סלמון. "תוך כדי קריאת המחקר הבנתי שהתופעות שיש לי הן תופעות של 'פוסט-טראומה'. ברגע שאתה מבין שיש לך נכות כרונית, אתה מתחיל לחפש דרכים לטפל בבעיה. בזמנו הפיתרונות היו ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר ולקבל תרופות, שזה לא מספיק ולא מספק" הוא אומר.

היום יואב בן דוד בן 56, אב לארבעה, סבא לשניים, פוסט טראומטי.

 אנשים הסובלים מפוסט-טראומה לא יכולים לישון בלילה. הם לא עיבדו את החוויה הטראומטית והם חווים אותה שוב ושוב, זיכרון ושחזור: מחשבות, קולות, ריחות שמעלים תמונות, חלומות ביעותים, מלחמות פנימיות. אדם שעבר פוסט-טראומה איבד את מי שהוא היה קודם ואיבד את היכולות שהיו לו קודם. הוא לא מצליח להסתגל לים הבעיות וגם לא מצליח להסביר לאחרים מה לא בסדר אתו. הם לא מבינים למה הוא לא מסוגל לקום בבוקר, למה הוא לא מצליח לשמור על מקום עבודה?

 לא לדבר – לעשות

 בן דוד החליט לפתח את ענף השייט הטיפולי כי הספורט גורם לגוף להפריש חומרים המשפרים את מצב הרוח ואת תחושת המסוגלות, מעלים את רמת הביטחון העצמי ומחזירים את היכולת ליהנות – כל אלו דברים שהפוסט-טראומה משבשת ואף שוללת מהאדם הפגוע.

 "אדם שמפליג 4-5 שעות ביום ישן מצוין אחר כך", מסביר בן דוד. "כולם כבר ישבו עם הפסיכולוג ודיברו בלי סוף, אנחנו מראש באים לעשות: להפליג, ליהנות ולעשות חיים, לא לדבר או לפתור בעיות. כאשר הדברים צפים מדברים עליהם".

 הרשיתי לעצמי להיכנס לשטף דיבורו של בן דוד ולציין כי לי היה ברור כל השנים שמטפלים בשבויים שחזרו הביתה בצורה הטובה ביותר ובכול המישורים, נפשית וכלכלית. הוא הגיב במרירות. הוא מאמין שכאשר השבויים חזרו עשו להם נזק בלתי הפיך. לדבריו אמרו להם שלוקחים אותם לבית הבראה ואילו בפועל נעשה עליהם ניסוי שהוא מכנה "שיטה הזויה": הוזרק להם סם ובעזרת היפנוזה ניסו להחזיר אותם לחוויות מהשבי. "בחרו את האנשים החלשים ביותר", הוא אומר, "והם פשוט השתגעו". הוא מספר שמשם לקחו אותם בזה אחר זה לאשפוזים תכופים. בסיום המחקר ניתנה הוראה לאגף השיקום במשרד הביטחון שלא לטפל יותר בבעיות נפשיות של שבויים, הוראה שנשארה בתוקף עד 1997.

 הסרט שגרם לשינוי

 ב-1997 עשה בן דוד את הסרט "ערים בלילה", "הסרט עשה מהפכה גדולה כי הציבור היה משוכנע שהשבויים מטופלים היטב בידי משרד הביטחון. אחרי ההקרנה המערכות הבינו שיש הרבה שבויים שחזרו עם פוסט-טראומה, כשלחלקם בעיות קשות מאוד. רבים הסתגרו בבתים, נמנעו מכול מגע חברתי או ברחו לעבודה מתישה של שעות רבות. הילדים שנולדו להם בינתיים לא ראו אותם ולא הכירו אותם, לנשים היה קשה לחיות איתם, הם לא פיתחו חיים חברתיים ולא היו מסוגלים לנהל חיים אינטימיים. היו ביניהם שעברו מספר רב של גירושים.

 לפעמים במשך חודשים הכול יכול להיות בסדר גמור ואז פתאום זה בא משום מקום בצורת דיכאון או התפרצויות כעס, בריחה והסתגרות. מישהו סיפר שכאשר נולדה לו תינוקת ראשונה לא היה מאושר ממנו, אבל הוא לא יכול היה לסבול את הבכי של התינוקת והוא ברח מהבית וישן באוטו עד שהתינוקת גדלה והלילות שקטו.

 אחרי הקרנת הסרט הקים בן דוד ועד פעולה והחל משא ומתן עם אגף השיקום במשרד הביטחון. משרד הביטחון פנה לשבויים במכתב וביקש אותם להגיש תביעה להכרה בנכות.

 שנה לאחר מכן הקים בן דוד את עמותת "ערים בלילה" בה חברים כל השבויים ממלחמות ישראל. העמותה מסייעת לשבוי לשקם את תפיסתו לגבי עצמו: הלא הוא הרים ידיים, נכנע.

 "יזמנו וגרמנו לחקיקת חוק השבויים לפיו המדינה מכירה בגבורה ובצרכים המיוחדים שיש לשבויים.

כדי לקבל הכרה של נכה כתוצאה מפוסט-טראומה צריך לענות על 16 סעיפים, ומה קורה עם מי שעונה רק על 14 סעיפים?" שואל בן דוד, ומוסיף שאם הפוסט-טראומטי כבר יוצא לעבודה, שלא יפחיתו לו אחוזי נכות אלא יעודדו אותו לעבוד.

 לדבריו מושקע כסף רב, אבל עדיין לא פיתחו את הכלים הטיפוליים הנכונים, עובדים בשיטות מיושנות ולא יעילות מספיק. הוא טוען שהטיפול התרופתי עושה בעיות רבות, יש לו תופעות לוואי קשות ולא בטוח שהוא מיטיב או מועיל. בחודש דצמבר יתפרסמו תוצאות המחקר שהחל לפני 20 שנה על קבוצת שבויים מול קבוצת ביקורת. לדברי בן דוד כבר היום רואים תמותה של פי ארבעה אצל השבויים מול קבוצת הביקורת.   

 שאלתי את יואב מה ההבדל בין השבויים שחזרו הביתה לבין חיל שעבר הלם קרב המוגדר כפוסט טראומטי, תשובתו הייתה: "השבויים בחרו בחיים, הלומי קרב נשארו בחיים".

 מקרה לא מובהק

יוסי גרוף היה בשבי הסורי קרוב לשלוש שנים. לאחר שעבר שלושה חורפים קשים בצינוק אצל אחמד ג'יבריל חזר הביתה עם פוסט-טראומה ובעיה בלב. אחד הדברים שהכי הפריעו לו זה שנעלמה אצלו ההגנה הטבעית של הגוף מפני עודף גירויים. הוא צריך להשקיע המון אנרגיה להתמקד בפעולות פשוטות כאחד האדם, כמו לנהוג באוטו או לנהל שיחה. כל דבר יכול למשוך את תשומת לבו: ציפור מצייצת, חתול היושב על הגדר, חצאית של אישה העוברת במדרכה ממול. אבל מבחינתו "הוא לא סיפור". מלבד הלב שניזקק לניתוח מעקפים והפוסט-טראומה, הוא עובד בעבודה מסודרת, מנהל חיי חברה תקינים, יוצא לבלות כמו כולם, יש לו שלוש בנות, חי בזוגיות יפה עם בת זוג חדשה לאחר שעבר גירושים שלדעתו היו ללא קשר לפוסט טראומה. "אני לא מקרה מובהק" הוא אמר לי, "אני כבר ישן בלילה".

 תגובת דובר צה"ל באמצעות אל"מ גדי לובין, ראש מדור מחלקת בריאות הנפש:

 ד"ר גדי לובין מקדים ואומר שהידע שלו לגבי הטיפול שניתן לשבויים שחזרו מהשבי נשען רק על פגישות שהיו לו עם עשרות מטפלים שטיפלו בשבויים שחזרו הביתה, שהיו מטובי המומחים בתחום בריאות הנפש בארץ. הטיפול שניתן, הוא אומר, ניתן לפי מיטב הידע הטיפולי שהיה בשנת  1974, והמטפלים עשו את המיטב ומתוך הרגשת מחויבות עמוקה, בחלק מהמקרים הטיפול צלח יותר ובחלקם צלח פחות. אם הייתה החמרה במצבם של חלק מהשבויים כתוצאה מהטיפול - הנושא שנוי במחלוקת. לדבריו אין שום טיפול רפואי, כולל תרופתי, שאין בו סבירות נמוכה שהוא עלול להזיק. הוא משוכנע שהיה עדיף לתת את הטיפול המקובל מאשר לשבת ולא לעשות דבר. בהתייחסו לטענה שלשבויים ניתן סם והם עברו היפנוזה שהזיקה להם, טוען ד"ר לובין כי לשבויים ניתנה זריקת הרגעה מסוג פנטוטאל, שהיא מקובלת ונמצאה בשימוש רחב. כנ"ל גם ההיפנוזה מהווה טיפול מקובל. ביחס לטענה שהובטח לשבויים שלוקחים אותם לנופש ובמקום זה לקחו אותם לטיפולים בהיפנוזה, ד"ר לובין משער שאחד מהעובדים השתמש בדרך לא נכונה לנסות לשכנע את החוזרים הביתה לקבל את הטיפול, אבל היה זה מקרה יוצא דופן. אפשרות אחרת שאולי נפלה טעות בהבנה של משהו, מאחר שהטיפולים נעשו במרכזי נופש של הצבא. אבל לא הייתה בשום אופן כוונה לשקר או להוליך שולל את משהו מהשבויים השבים הביתה. ההפך הוא הנכון, חוזר ומדגיש ד"ר לובין. הטיפול נעשה ברגישות ומתוך שליחות.

כל הזכויות שמורות ©