נפל בשבי / כתב: אביגדור קהלני

10 דצמבר 2000
מוקדש לעמותת ערים בלילה

נפל בשבי / כתב: אביגדור קהלני

נפל בשבי / אביגדור קהלני

הוא היה חייל שאהב את המדים,
אחז בנשק ולמד איך נלחמים.
למד מה עושים כשבקרב נפצעים,
אך מעולם לא למד איך בשבי נופלים.
בקרב מצא עצמו חשוף בהפתעה.
לבד מול האויב, ללא הגנה.
קנה של רובה הוצמד לראשו,
עיניים שונאות ביקשו את נפשו.

והוא לבדו ואין איש לידו.
ורק אלוהים רואה אותו בסבלו.

אל מעבר לסורגים הייתה הדרך קצרה
לעולם של חושך בוז והשפלה.
הלוחם הגאה איבד דמות וצורה,
אוסף שברי גופו, כואב את הפציעה.

עיניו דומעות והוא מתפלל על נפשו.
בכוח מנסה לשמור על שפיותו.
את ימיו בכלא מסמן על הקיר,
בעיניים פקוחות את לילותיו מעביר.

והוא לבדו ואין איש לידו.
ורק אלוהים רואה אותו בסבלו.

דרך שגרה הם עוקרים ציפורניו,
חובטים בראשו עד לא יפקח את עיניו.
את עצמותיו, בהנאה, רומסים ומשברים-
גופו ונפשו כבר אינם מתחברים.

פוחד ושונא את קול בריחי הדלתות,
הנה קרבה הגרירה לחדרי חקירות.
את סודות המדינה מבקש הוא לשמור,
ואת שידע – מנסה לא לזכור.

והוא לבדו ואין איש לידו,
ורק אלוהים רואה אותו בסבלו.

מחשבות בראשו על משפחה, חברים,
ותקווה בלבו: שם למענו הם נלחמים.
את מנתו היומית יקבל על רגליו וידיו,
עד יבוא היום בו לראשונה יפגוש את חבריו.

חודשים חלפו, ובאחד הבקרים
לרחצה הוא נלקח, להחליף הבגדים.
אל אור השמש מוצא, מוכה בסנוורים.
האיש שכולו תפילה ותקווה לחיים אחרים.

והוא לבדו ואין איש לידו,
ורק אלוהים רואה אותו בסבלו.

התקווה מתגשמת ללא התראה.
אל ביתו מובל בתרועות של שמחה.
התזמורת צוהלת, ים דגלים מונף ברוח.
אך עיניו כבויות. הוא רוצה לנוח.

במדינתו שלו הוא נקרא לחקירה:
איך זה בשבי נפלת? אילו סודות מכרת?
ואיש לא שאל: איך שם הרגשת?
איך עמד שם גופך? איך נפשך החזקת?

והוא לבדו ואין איש לידו,
ורק אלוהים רואה אותו בסבלו.

עונות התחלפו, עברו גם שנים.
משפחתו סביב, הוא מוקף חברים.
בימים אינו חדל מלעבוד, מלחיות.
אבל בחשכה – הוא ער בלילות.

לנגד עיניו עוד כאב וזוועה.
לגופו לנפשו הוא מבקש מנוחה.
והוא ער ולבדו ואין איש לידו.
ורק אלוהים רואה אותו בסבלו.

 

 

 

site by muza - קידום עסקים

ESN - בניית אתרים