מכתבו של אזרזר רפאל

לוחם ממוצב אורקל

היינו ארבעיה חיילים, קבוצה של חיילים מצריים לקחה אותנו, כשעל כל חייל ישראלי מופקדים שני מצרים. מיד התחילו לחקור אותי, מהיכן אני. השבתי להם כי אני ממרוקו וסברתי לתומי כי הדבר יעזור לי. אבל, ההיפך היה הנכון. כששמעו זאת המצרים הם החלו לבעוט בי בכל חלקי גופי ולצעוק: "הנה מוגרבי, הוא גדל עם הערבים ובא ללחום נגד הערבים, יהודי כפוי טובה".

הם בקשו ממני שאראה להם אם ישנם עוד חיילים ישראלים המסתתרים באזור המעוז. אמרתי להם "אתם רוצים להרוג אותי-תהרגו". העדפתי למות על קידוש השם ולא לעזור לו. לאחר עינויים קשים העמיד אותי לפני קיר הסלעים של המוצב וירה בי מחסנית שלמה. ראיתי את המוות מול העיניים בעוד 20 כדורים פוגעים מסביבי, קיבלתי הרבה רסיסים ברגלים. החייל המצרי שהתבייש בכושר הקליעה הגרוע שלו, הכניס עוד מחסנית לנשק וירה. הפעם פגעו בי הכדורים באזור האגן. נלקחתי לשבי על ארבע, מדמם, ללא עזרה רפואית. רק למחרת איבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בתא בודד, ידיים קשורות מאחורי הגב נפוחות ומדממות.

 

site by muza - קידום עסקים

ESN - בניית אתרים